מאגר סיפורי מורשת

שמי בני סגל, נולדתי ב1948 ב smithfield שבדרום אפריקה. עליתי לארץ ישראל בשנת 1973.

רציתי לשתף בסיפור שהוא זיכרון שלי מילדותי, בדרום אפריקה, סיפור שעד היום חרוט במוחי ושמחתי לשתף בו את נכדי עמית.

בהגיעי לגיל שמונה, הורי החליטו שחשוב לי להיות בחברתם של ילדים יהודים. בכפר בו נולדתי לא היו ילדים יהודים, ולכן שלחו אותי לפנימייה, שאפשרה לנו  להיות עם נערים יהודים נוספים. הנערים הגיעו לפנימייה מכל הכפרים מסביב, וכן מהעיר הגדולה.

ברצוני לספר על אירוע שהתרחש כשהייתי בכיתה ח'.  באחד מימי ראשון, כאשר הנוצרים הלכו לכנסייה, אני וכמה חברים שלי, ברחנו מהפנימייה  ופרצנו לבית הספר, השתחלנו דרך החלון של המעבדה לכימיה, ויצרנו תערובת שיש בה ניטרט כסף, סולפידיים וכלוריד.

תערובת זו כשהיא רטובה אין לה תגובה מיוחדת, אבל אם מורחים את זה על הרצפה, ונותנים לה להתייבש, כשנוגעים בחומר, הוא עושה רעש, כאילו הוא מתפוצץ. כשסיימנו להכין את התרכובת, מרחנו את התערובת הזאת, בכל המסדרונות של בית הספר. ביום שני בשמונה בבוקר, באופן קבוע, היה מסדר נוכחות של כל בית הספר, ואז צעידה לפי כיתות לכיתות שלנו.

אנחנו היינו הכיתה הראשונה, שהייתה צריכה לצעוד לכיוון כיתת הכימיה, שהיתה בקצה הרחוק של המסדרון. בראש התור היה המורה לכימיה, שהיה אנטישמי, וכשהוא התחיל ללכת נשמע קול של פיצוצים…"בום בום בום".

כשהגענו לכיתה, והוא העמיד אותנו בשורה, וכשהוא נגע בידית של הדלת, שגם עליה היה חומר, החומר התפוצץ לו ביד. הוא הסתובב לכיוון של הכיתה, וראה שאני מחייך. כנראה שהוא הבין באותו הרגע ,שמכיוון שלא היינו בכנסיה ביום ראשון, בעצם היינו חופשיים לנפשנו, וסביר להניח שידנו בדבר, והמעשה קשור אלינו. הוא כנראה גם לא כל כך אהב, את נוכחותם של ילדים יהודים בפנימייה. הוא ניגש  אלי ונתן לי סטירה מצלצלת.

כשנכנסנו לכיתה הוא שאל מי עשה את זה, ואף אחד לא התוודה. הוא הסתכל עלי ואמר: "אני יודע שם של ילד אחד, שבטוח היה מעורב בזה" הוא לקח אותי, ונתן לי שש מכות על הישבן ,שזה היה עונש שמקובל בזמן הזה.

לארץ ישראל עליתי ב1973 כשמלאו לי עשרים וחמש שנה.

הזווית האישית

הסבא בני סגל ונכדו עמית, השתתפו השנה – תשפ"א 2021, בתוכנית הקשר הרב דורי, שהתקיימה בבית ספר הרב תחומי עמק חרוד.