מאגר סיפורי מורשת

שמי עלמה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה עם סבתי, ריבה, אנו מתעדות סיפור על סבא רבא שלי, אביה, במאגר המורשת של התכנית.

סבא רבא צבי ( יוסף צבי שמעון), אביה של סבתא ריבה, נולד בשנת 1930 במרמורש שברומניה. כשסבא צבי היה בן ארבע, הוא עלה עם משפחתו לישראל, לעיר רחובות, שם הם התגוררו בתוך הפרדס. לאחר כמה זמן הערבים נכנסו לפרדס והרגו שם משפחה. כאשר משפחתו של סבא שמעה על כך, הם עברו משם לבית מחוץ לפרדס.

בגיל 16 סבא צבי התגייס לאצ"ל ותפקידו היה לתלות כרוזים נגד האנגלים ששלטו בארץ. באחת הפעמים בהן הוא תלה כרוז, הבריטים תפסו אותו והכניסו אותו למעצר בלטרון. ההורים שלו לא ידעו איפה הוא עד ששוטר שהיה חבר שלהם מצא אותו והם נסעו לבקרו. הבריטים לא הרשו למשפחות לבוא ולחבק את העצורים. הם יכלו לדבר רק דרך הגדר. בפעם הבאה הם הגיעו עם אישור מהרופא שאימא שלו עיוורת, וכך נתנו לאמו להיכנס ולחבק אותו.

בזמן שסבא היה במעצר, האנשים המבוגרים שהיו אתו החליטו לנסות לברוח. הם אמרו לבריטים שהם רוצים לעשות גינה ואת כל האדמה שהם הוציאו כדי לחפור מנהרה הם פיזרו בגינה. כשהמנהרה הייתה מוכנה, המבוגרים החליטו קודם להוציא את הצעירים. כאשר הגיע תורו של סבא לצאת, סבא ויתר למישהו אחר שהיה בן יחיד, אבל אז הבריטים גילו את המנהרה ולא היה אפשר להוציא עוד. אחרי שנה במעצר, הבריטים החליטו לשחרר חלק מהעצורים. ביום השחרור, סבא רבא ארז בשקית כמה דברים ולפתע מישהו בא אליו מאחור ולחש לו: "תמשיך ללכת זקוף", הוא שם לו ביד מזוודה ממש כבדה. סבא לא הבין מה יש בה ולמרות שהיה לו מאוד כבד, הוא המשיך ללכת. הם עלו למשאית וכאשר נסגר הכיסוי של המשאית, בין רגע כולם רצו לפתוח את המזוודה. בתוך המזוודה היה אדם שהבריטים לא רצו לשחרר. כאשר הוא חזר, אימא שלו ביקשה שלא יתגייס לצבא, אבל אחרי שלושה ימים הוא התגייס לצבא.

המעצר של סבא – סיפורה של תמונה

בתמונה רואים את סבא צבי בגיל 16 יחד עם שאר העצורים בלטרון עומדים ליד הגדר בבגדי מעצר. אפשר לראות שבתקופה הזו, לפני קום המדינה, היה קשה כאן ולכן בני נוער היו צריכים להתגייס ולעזור במלחמה נגד הערבים והבריטים. סבא רבא, שהיה אחד מהנערים האלה, נתפס וישב במעצר שנה שלמה בתנאים קשים וגעגועים למשפחה. כולם קיוו להצליח לברוח, אבל לא התייאשו בזכות החברות והעזרה אחד לשני. בזכותו ובזכות חבריו יש לנו מדינה משלנו, מדינת ישראל.

סבא וחבריו למעצר בלטרון

מלחמת הדורות בפסח 

את אחד מלילות הסדר של המשפחה של סבתא ריבה חגגו יחד כל האחים של סבא רבא צבי. כל המשפחה התכנסה באחד הבתים, נפתח שולחן ארוך והייתה שמחה גדולה. כשהגיע השלב של השירים, הילדים חיכו לשירים המוכרים להם, אבל המבוגרים רצו לשיר במנגינות שהם הכירו מביתם, מנגינות שהילדים לא הכירו. המבוגרים שרו, והילדים הסתכלו זה על זה, ולא ידעו מה לעשות. הם ניסו לבקש שיחליפו מנגינה אבל ההורים לא רצו כי זה היה להם משמעותי לשיר שירים מבית אבא. בשלב מסוים הילדים התייאשו, נכנסו מתחת לשולחן ליל הסדר, והתחילו לצעוק בקולי קולות את המנגינות שהם מכירים. הייתה תחרות צעקות, שמחה גדולה וצחוק בין המבוגרים לילדים, וזה ליל סדר שסבתא שלי לא שוכחת.

המשפחה של סבא רבא צבי הייתה משפחה מאוד מגובשת, בעיקר סביב הבית של ההורים ברחובות. כל שבוע במוצאי שבת, כולם היו מגיעים לבית ברחובות. הגדולים היו מדברים זה עם זה, והקטנים שיחקו שעות ביחד. סבתא אומרת שאין כמו משפחה בעולם.

הזוית האישית

סבתא ריבה: נהניתי מאוד להיפגש בבית הספר עם עלמוש. תמיד כיף לי איתה אבל זו הזדמנות של שתינו לדבר, לספר, להיות רק היא ואני, ואני מודה על זה.

הנכדה עלמה: מאוד נהניתי במפגשים עם סבתא. היה מאוד מעניין – כל הסיפורים שסבתא סיפרה לי על סבא רבא צבי ועליה. הכי עניין אותי שסבא היה בכלא והצליח להשתחרר.