מאגר סיפורי מורשת

שמי פלג, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבא שלי ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא שלי, ישעיהו רונן, נולד בעיירה דאראבאן אשר נמצאת בצפון רומניה בשנת 1.1.1944 הוריו היו אברהם אייזיק, אביו, וחיה שרה, אמו. גם הם נולדו ברומניה. שם משפחתו לפני ששינה אותו היה קוז'וקרו.

למעשה, תאריך הלידה האמיתי של סבי הוא לא הראשון בינואר 1944 והוא לא נולד ברומניה! סבא שלי נולד בתוך אורווה ב- 25.7.1943 באוקראינה בדרך לעיירה דאראבאן שברומניה, משם גורשו הוריו. אביו שיקר לגבי גילו כדי להסתיר את העובדה שנולד באוקראינה מכיוון שמי שנולד על אדמת ברית המועצות, שאוקראינה הייתה חלק ממנה, היה חייב לשרת בצבא הרוסי.

בקשר לשואה, הוריו של סבי גורשו לאוקראינה מכיוון שהגרמנים נתנו הוראה לרומנים לגרש את היהודים שגרים בצפון רומניה לאוקראינה, שם כנראה תכננו לאסוף אותם. בדרך לאוקראינה, הגרמנים הסתבכו בעיר סטלינגרד, שם נערך קרב גדול בין ברית המועצות לצבא הנאצי שבסופו ניצחה ברית המועצות. בסיום הקרב חזרו כל היהודים לרומניה.

באותה התקופה בעיירה דאראבאן לא היו גני ילדים ולא צעצועים. כדי להעביר את הזמן, סבא שלי, שהיה אז בן פחות מ-3 שנים, היה משחק בסחורה של אביו: תירסים, מסמרים ופטישים. לקוחות היו מגיעים בערך כשלושה בשבוע, לכן לא הייתה עם זה בעיה.

בגיל 3, סבי עבר ללמוד בחדר, מעין כיתת לימוד, שם למד את האלף בית. בגיל 4 הוא עבר לחדר לילדים גדולים יותר, שם למד להתפלל. בגיל 7, סבא שלי הלך לכיתה א'  בבית הספר הרומני. הם היו שני יהודים בכיתה, והילדים הנוצרים הציקו להם. יום אחד הם התחילו לזרוק עליהם אבנים, ואמרו להם לא לבוא יותר. סבי והיהודי האחר ברחו הביתה ולא חזרו יותר לבית הספר.

לאחר זמן לא רב, התברר שגם להוריו של סבי היה קשה לגור ברומניה, לכן הם שלחו בקשה לעלות לארץ. הם קיבלו אישור, אך בתמורה היה עליהם לתת במתנה את ביתם לעירייה. הם מסרו את ביתם, קיבלו את הפתק ועלו לארץ.

מעיר הנמל קונסטנצה שברומניה סבא שלי, אחיו הקטן, אלי, והוריו הפליגו באונייה בשנת 1951 במשך כשבוע עד שהגיעו לנמל חיפה, שם שלחו אותם באוטובוס לבית שאן. שם אלי, שהיה אז בן חצי שנה, חלה בגלל הפרש הטמפרטורות ותוך כמה שעות התעלף. בגלל מחסור במעברות פנויות, סבי ומשפחתו עברו לעפולה, שם גר גם דודו. כשהגיעו לעפולה, גם שם לא היו מעברות פנויות. לכן הם גרו אצל דוד שלו במשך שבוע וחצי, עד שמצאו להם מעברה פנויה. באותו הזמן מצבו של אלי השתפר.

המעברה הייתה צריף עם דלת וחלון שגודלו כ-15 מ"ר בלי מים ובלי חשמל. ברזים, שירותים ומקלחות היו נמצאים רחוק. אייזיק, אבא של סבי, חיפש עבודה, ולבסוף עבד כמתקן צריפים. הוא עבד בעבודה זו כמה שנים, עד שמנהל המעברה עזב, והוא החליף אותו.

באותו הזמן סבא שלי היה בן שבע וחצי, והלך ללמוד בכיתה א' בבית הספר היסודי. כשהגיע לבית ספר העבירו אותו לכיתה ב' בטענה שהוא גדול מדי לכיתה א'. סבי לא ידע עברית ולכן היה לו קשה להתחבר עם הילדים.

סבא ופלג הפעוט

סבא שלי גר במעברה במשך תשע שנים, עד גיל שש עשרה. במהלך אותם שנים, הממשלה התאמצה לבנות דירות לעולים הגרים במעברות. הם בנו אוסף בניינים עם דירות קטנות יחסית, וסבי ומשפחתו קיבלו אחת מהן. בדירה היה חשמל, מים ושירותים. תוך כדי, סבא שלי למד בתיכון וקיבל תעודת בגרות.

לאחר שהשתחרר מהצבא, סבא שלי למד הנדסת בניין בטכניון. הוא בעיקר למד תכנו בניינים אך הוא גם למד מעט על תחבורה. כשסיים ללמוד בטכניון, הוא לא מצא עבודה בתכנון בניינים אבל כן מצא עבודה בתחבורה. באותו זמן, משרד התחבורה ארגן קורס גדול למהנדסים מתחילים על מנת לגייס אותם לעבודה. הוא רצה עובדים חדשים מכיוון שהבין שעומדות להיות בארץ בעיות תחבורה קשות. בקורס סבי הכיר את זלדה, אשתו לעתיד. בסיום הקורס הוא עבד במשרד התחבורה עד שיצא לפנסיה.

כיום סבא שלי גר עם זלדה באבן יהודה, יישוב קטן ליד נתניה.

עם סבא וסבתא

הזוית האישית

פלג הנכד המתעד: במהלך כתיבת הסיפור למדתי דברים חדשים שלא ידעתי: על ילדותו ועלייתו של סבי, כל מיני ביטויים וציטוטים מאותה התקופה ואת הסיפור המרתק של על תאריך הלידה שלו. מהתכנית הבנתי שצריך להעריך את מה שיש לנו היום: מים, חשמל ושירותים, כי לפני 70 שנה דברים אלה לא היו מובנים מאליהם.