מאגר סיפורי מורשת

סבתא שרה קליין, משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתה אסתי ולה היא מספרת את סיפוריה

סבתא שרה קליין מספרת

נולדתי בבריאונה שבצרפת, להוריי צביה ויוסף גולדברג.

אני קרויה על שם סבתי (מומע שורה) האימא של אמי צביה. שנפטרה במחנות שמאחורי מסך הברזל, מכיוון, שהוריי יצאו קודם לכן מרוסיה, אמי לא ידעה על פטירתה, וכדי לא לצער אותה הסתירו ממנה את דבר פטירתה של אמה.

כשנולדתי, אבי רצה לקרוא לי בשם הסבתא, שרה, ומה הוא יספר לאמי? אז  הוא מצא רעיון ואמר לה, שזו תהיה סגולה לאימא שלה, שתזכה לצאת מרוסיה.

אמי, כמובן, הסכימה לקריאת השם, ונקראתי שרה. אבל אמי לא הייתה מסוגלת עדיין לקרוא לי שרה על שם אמה. וחצי שנה היא קראה לי "מעיידאלה" (באידיש: ילדה)

לאחר מכן דוד של אמי שלח לאימא שלי מכתב, וכתב לה:" שהשם יהיה לעילוי נשמתה של אמה" (מומע שורה) אמי, כמובן, הבינה ומאז היא התחילה לקרוא לי בשמי, "שרה".

אמי הייתה עקרת בית, ואבי היה ראש ישיבת חב"ד בברנואה. התגוררנו במבנה הישיבה משום תפקידו של אבי, ובישלנו בכוך קטן במבנה הישיבה. לא היו מוצרים כשרים בצרפת. בשר הביאו מפריז, חלב חלבו מהפרה ומה עם לחם? אותו אמי אפתה בבית. מידי פעם קנינו בחנות של גוי, שיהודי הדליק לו את התנור.

לא הייתה לכל שכנינו ולנו מקלחת בבית. מה עשינו אפוא? הלכנו להתקלח בבית מרחץ! היודעים אתם מה זה 'בית מרחץ'? זהו מן חדר גדול, שבו יש כמה מקלחות, ואנשים משלמים כסף ומתקלחים שם. אולי זה נשמע מוזר, אך ככה התרגלנו…

אני רוצה לספר לכן קצת על סבתא שלי, אימא של אמי, מרת שרה קצנלבויגן, שעל שמה אני נקראת. היא הייתה אישה מאד מיוחדת. כולם היו מכנים אותה בשם "מומע שורה" משום שהיא הייתה כמו אימא לכולם, ודאגה לבחורים יתומים לכל מחסורם.

כאשר אימא שלי – צביה (ביתה של שרה), הייתה בת שש עשרה, אביה נלקח על ידי השלטון הקומוניסטי  לבית הסוהר, משם הוא לא חזר לעולם.

אמה, ה'מומע שורה' גידלה לבד את הילדים במסירות כפולה ומכופלת מאשר היה קודם. היא רצתה שהם יישארו חסידי חב"ד, מה עשתה? הזמינה שישה בחורי ישיבה חב"דים לגור אצלה, והיא נתנה להם אוכל ושתיה ומקום לישון (ובעצם את כל מה שבן אדם צריך), והם למדו הרבה תורה וחסידות, וכך ילדיה קיבלו מהם דוגמא איך להתנהג, איך ליטול ידיים, איך להתפלל ורצו להיות כמותם.

לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, השלטונות ברוסיה אפשרו רק  לנתינים פולנים, שברחו לרוסיה מאימת המלחמה, לצאת מרוסיה. היהודים האחרים ובמיוחד חסידי חב"ד גם רצו לצאת ולעזוב את רוסיה. מה הם עשו?  הם… זייפו דרכונים!

ה'מומע שורה' הייתה מראשי הועד של היהודים שזייפו את הדרכונים. היא נתנה כסף ודרכונים לבחורים, ליתומים וליתומות שלא היה להם אפשרות לצאת, ובזכותה הם נשארו יהודים. היא אף נתנה את הדרכון שלה לרבנית חנה, למרות שהיה קשה מאד להשיג אז דרכונים. היא גם זירזה את אמי – צביה לצאת מרוסיה, כי ידעה שייסגרו השערים עוד מעט ויהודים לא יוכלו לצאת יותר מרוסיה.

לבסוף, "מומע שרה" נתפסה על ידי הק.ג.ב הרוסי וכלאו אותה בבית הסוהר. היא נשפטה, והשופטים הרוסים גזרו עליה מוות בירייה, על "החטאים", שהיא עשתה ופעלה: שהבריחה ואירחה יתומים, דאגה לנזקקים, תרמה כסף לישיבות, דאגה להרבה יהודים ללמוד תורה ולקיים מצוות.

לאחר שנודע לה גזר הדין היא הגישה ערעור והשופטים המירו את העונש לעשרים וחמש(!) שנות הגליה לסיביר… ה'מומע שורה' מאד נבהלה גם לשמע גזר דין זה, אך לא התייאשה. היא הוסיפה לעודד יהודים אחרים ולדאוג להם.

כששמעה ה'מומע שורה' את גזר הדין 'מוות בירייה' נבהלה מאד, וקיבלה התקף לב… ה'מומע שורה' לא החזיקה מעמד בתנאים הקשים ובאיכות הירודה של בית הכלא, וכעבור כעשרים וארבע שעות היא נפטרה בבית הסוהר.…

יהי זכרה ברוך, שתהיה מליצת יושר על המשפחה ועל עם ישראל בכלל.

הזוית האישית

הנכדה אסתי: התוכנית נתנה לי קצת את ההזדמנות ליצור קשר עם באבי (שנמצאת מעבר לים). אני שמחתי מאוד להכיר את באבי בילדותה. אני מאחלת לה רוב נחת בכל ילדיה ונכדיה🌹

באבי – סבתא שרה: אני חושבת שזה מאוד חשוב שיהיה קשר בין הנכדות והסבתות.