מאגר סיפורי מורשת

שמי אסף ואני תלמיד בכיתה ה' בבית הספר בארי, ראשון לציון. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מתעד את הסיפור של סבי מצד אמי, זאב גורן.

סיפור ילדותי

שמי זאב ואני נולדתי ברוסיה לאבא ממוצא פולני ולאימא ממוצא רוסי. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנות ה-50, ראש ממשלת חרושטשוב, נתן אישור ללכת לחפש קרובי משפחה בפולין. עברנו מרוסיה לפולין במטרה למצוא קרובי משפחה של אבי. ואכן אבי מצא את אחותו ואימו שהן למעשה  דודתי וסבתי. אחרי חודשיים סבתי נפטרה ודודה לובה ביקשה מאבא שלי, אברהם, לעלות לפלשתינה אך נענתה בשלילה מכיוון שאבי היה קומוניסט ולא רצה לעלות לפלשתינה.

ההורים של סבא זאב, 1946

כעבור שנה אבי נפטר ונקבר בפולין ואמי פחדה לחזור לרוסיה מכיוון שקיבלנו אישור יציאה לחיפושים בפולין למספר חודשים בלבד ושהותינו בפולין היתה ארוכה הרבה יותר. אמי החליטה להישאר בפולין והתקופה הייתה קשה. אמי נשארה לבד איתי ועם אחי עד שהכירה בן זוג חדש. בן זוגה, בן ציון, הציע לטובת הילדים לעלות לפלשתינה. וכך התחיל המסע שלי לפלשתינה.

סבא סאב עם אחיו, 1954

סבא זאב בפולין עם משפחתו, 1959

העלייה לפלשתינה

אחרי שהחלטנו לעלות התחיל מסענו. מפולין העלו אותנו על רכבות עד צ'כוסלובקיה, שם בדקו לנו את תעודות המעבר ומשם המשכנו לאוסטריה. באוסטריה ירדנו מהרכבות ונשארנו תקופה קצרה באוסטריה ומשם עלינו שוב לרכבות עד לאיטליה, באיטליה ירדנו מהרכבת וחיכינו שתגיע אונייה לפלשתינה. האונייה הייתה אונית מסע בשם "תיאודור הרצל". במסע היו המון חוויות ושם קיבלתי בעצם את השם זאב. בסיפון היו מלחים ואחד המלחים תרגם לנו את שמי, וולף, לעברית ומכאן הוא שמי, זאב. אל  היו התנאים באונייה, אכלנו מה שנתנו לנו, כולנו ישנו ביחד ובתור ילד זו היתה חוויה גדולה. היה לי חבר שהכרתי באונייה, יעקב וויץ, שהוא חברי עד היום. למדנו ביחד, התגייסנו יחד והתחתנו יחד, כשירדנו מהאונייה הגענו לנמל חיפה ומשם עברנו ליישוב שדרות.

ההתמקמות

הגענו בלילה וחיכינו לאור יום לראות איפה אנחנו נמצאים. כשהגיע הבוקר הגיע גם שוק חיי, כיוון שחוץ מכמה בתים הכל היה בשבילי מדבר. ראיתי זאת כך כיוון שלא היו עצים, כבישים, אוטובוסים. אפשר להגיד שלא היה שם כלום בהשוואה לעיר שממנה הגעתי, וזאת  למרות שהעיר שממנה הגעתי נפגעה אחרי מלחמת העולם השנייה. היו לנו שירותים רגילים אך לצערנו חשמל לא היה ולכן השתמשנו בעששיות. אני זוכר שחילקו לנו מצרכים בסיסיים כמו סוכר, מלח, קמח, שימורי מלפפון חמוץ ותלושים. כשרצינו לבשל היינו מבשלים על כירה שמופעלת על ידי נפט. ביתנו היה בית צמוד קרקע קטן וצפוף ותנאים אלו היו קשים להורי אך לי כילד זו היתה חוויה אחרת. וכך התחילו חיי בפלשתינה.

מילדות לבגרות

למדתי עד כיתה ט' ואז החלטתי ללמוד מקצוע מסגרות. בסיום הלימודים התגייסתי לצה"ל, שירתי בתור "טנקיסט". במהלך שרותי פרצה מלחמת ששת הימים בה נלחמתי והשתחררתי בשנות ה-70. בתקופה זו הייתי צעיר וללא דאגות. אצל יעקב ואשתו מרים, שהיו חברים שלי, הכרתי את מרסל, לימים אשתי. אחרי לא הרבה זמן אני ומרסל התחתנו.

יום החתונה מרץ 1973

שושלת גורן לצד מלחמות ישראל

כעבור חצי שנה של נישואים פרצה מלחמת יום הכיפורים. גויסתי למלחמה בתור טנקיסט ולאחר חצי שנה חזרתי הביתה. כשחזרתי מהמלחמה נולדה בתי הראשונה, עדי, ואחריה בתי השנייה, טלי. בשנת 82 פרצה מלחמת הגליל הראשונה גם במלחמה זו גוייסתי כטנקיסט. במלחמה זו נולדה בתי השלישית ליזה. בסיום המלחמה המשכנו את חיינו כרגיל. בני עידן הגיע לעולם לאחר עשר שנים ושלוש בנות!

בשנת 91 פרצה מלחמת המפרץ, מדינת ישראל לא השתתפה בה אבל כן הייתה מופגזת על ידי העיראקים ועידן שהיה בן שנה היה צריך להיות בתוך ברדס. לא היינו מפוחדים אך היינו קשובים לאמצעי התקשורת ולהוראות של דובר צה"ל, נחמן שי.

מלחמת יום כיפור, 1973

הפיכתי לסבא

עדי, בתי הבכורה, התחתנה בגיל 30 עם דימטרי שגם כן עלה מאוקראינה אך נולד ברוסיה. אחרי שנה מהחתונה נולדה נכדתי הראשונה! רומי. גידלנו אותה כמו "צמר גפן" כלומר מאוד בעדינות, כיוון שהיתה נכדתי הראשונה אחרי גידול ילדיי. זהו שינוי גדול ומרגש עבורנו בין זה שנולד ילד לבין זה שנולדת נכדה. ואז אחרי הולדת רומי התחילה שושלת גורן: יהונתן הבן הבכור של טלי, אלון הבן השני של עדי, מיכל הבת השנייה של טלי, אסף המושלם (אני רשמתי לא סבא), בנה השלישי של עדי, נועם הבן  הבכור של ליזה, עתי הבן השני של ליזה, אביתר הבן השלישי של טלי, ודניאלה הבת השלישית של ליזה.

סבא זאב ונכדו אסף מבלים ונהנים

כיום אני סבא לתשעה נכדים ועוד אחד, בע"ה, בדרך. אני נהג אוטובוס והמסר שלי לדור הצעיר הוא שיקשיבו לדור המבוגר, ילמדו ממנו ושיישמו את ערכיו.

סבא זאב ואסף מאחלים אחד לשני

הזוית האישית

סבא זאב: אסף הוא נכדי הראשון שפרסתי בפניו את כל סיפור חיי עד הלום וזה היה מסע מרגש עבורי.

אסף: אני חוויתי עניין רב בסיפור חייו של סבא גם כי הסיפור הוא חלק מהמורשת שלי וגם כי הא סיפור מעניין בפני עצמו.