מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה ראובני, נולדתי בארץ ישראל בעיר שדרות בשנת 1959. הוריי עלו מפרס עם חמישה ילדים באונייה גלילה בשנת 1952. הם הגיעו לנמל חיפה ומשם העבירו אותם למעברה, לישון באוהלים. לאחר מכן הם קיבלו בית ממשרד השיקום.

זכרונות ילדות

בבית דיברנו עברית ופרסית. קוראים לי לאה על שם אחת האימהות בתנ"ך. גדלתי ברחוב צה"ל מספר 33, בית קרקע עם שני חדרים ופינת אוכל. כיבסנו בידיים בתוך גיגית, שיחקנו גולות, גוגויים, טיק טק, מחניים וגומי (חבל). היתה לי ילדות מאושרת. בילדותי נסעתי עם משפחתי לאשקלון לים ובגדים היינו נוהגים לקנות בעזה. היה לנו בית כנסת בקרבת הבית. היינו הולכים כל שבת לקטוף פירות הדר במושבים. בשעות הפנאי היינו משחקים. המאכל שאהבתי זה לחם, מרגרינה ועגבניה. הממתק שהיה הוא ארטיק עם שני מקלות שעלה גרוש (אגורה).

בכל יום כיפור אבי היה קונה תרנגולות והיינו הולכים למשחטה ומנקים את הנוצות. אבי היה צולה אותם על האש (ברביקיו).

בית ספר

למדתי בבית ספר שיקמים. היה לנו ימי ספורט עם מדליות והייתי מובילה בספורט. הייתי גם בחוגים בלט וג'ודו. העונשים שהיו בזמנו בבית הספר זה לשים ידיים מאחורי הגב ולעמוד בפינה.

פרנסה

העבודות שעבדתי בהן היו ייצור אלומיניום והרכבה, בביטוחים, במעדנייה, קטיף פרחים, מאפייה ופיצה פצץ. עבודתי הראשון הייתה לתפור עגלות, בתוך עבודה ראשונה מימנתי את עצמי.

המשפחה שהקמתי

התחתנתי עם אורי בגיל 20 וכבר בגיל 21 נולדה לי בת ראשונה, יש לי שלוש בנות ועשרה נכדים. ביום העצמאות אנחנו נפגשים עם כל המשפחה המורחבת.

כיום אני בפנסיה, מטיילת ברחבי העולם, הולכת לבריכות ונפגשת עם המשפחה שלי.

הזוית האישית

תהל הנכדה המתעדת: היה כיף לעשות איתך את הסיפור, למדתי דברים חדשים. התרגשתי לשמוע על זכרונות הילדות שלך.

סבתא לאה: נהניתי מאוד להזכר בעבר ולשתף את נכדתי. חשוב מאוד שהסיפורים הללו יועברו הלאה וילוו את המורשת של משפחתנו.