מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של סבתא שושנה ונונו: מסע חיי מהמעברה לעיר הגדולה

הקשר הרב דורי עבורי

אני מצפה להכיר את סיפור החיים של סבתא שלי אני אשמח לעבוד איתה ולהקשיב לסיפורים מרתקים שלה ולהכיר סבתא שלי יותר לעומק.

מבוא ורקע

בעבודה זו אביא את קורות חייה של סבתי, שושנה (שוש) ונונו. סבתי בת 70, נשואה לסבא שלי ארמונד ומתגוררת בהרצליה. היא אמם של ליאת, אושרת, שלומי (אבא שלי) ושמרית, וסבתא לתשעה נכדים, היא אני השמינית במספר. היא עסקה בחינוך ילדים, הייתה פעילה בוועד הסייעות העירוני וכיום פנסיונרית.

סבתי נולדה למשפחת כהן בעיירה 'דבדו' בצפון מזרח מרוקו הקרויה גם כעיר הכוהנים ב- 11 לחודש דצמבר בשנת 1952. היא גדלה במשפחה מרובת ילדים, האמצעית מבין שבעה אחים ואחיות.

בתמונה למטה האחים לבית כהן (מימין לשמאל): אתי, אלי, מרגלית, שושנה, אהרון, עליזה וקובי.

ילדות

לסבתי אין זיכרונות ממשיים ממרוקו משום שעלתה לארץ כפעוטה, וכך היא מתארת את עליית המשפחה למדינת ישראל: "בשנת 1955, כשהייתי בת שנתיים וחצי עליתי לארץ ישראל באוניית מעפילים ממרוקו לנמל חיפה. הסוכנות היהודית היא שהמליצה להורי וליהודים רבים אחרים לעלות לארץ ישראל ואף סייעה להם לעשות זאת. הורי התרגשו מאוד כי כל המשפחה המורחבת כבר עלתה לישראל. אבי ביקש להתיישב בעיירת הפיתוח שדרות, אך כשירדנו מהאונייה בנמל חיפה באוטובוסים של הסוכנות הסיעו אותנו לישוב 'שלומי' בצפון. אבי מאוד כעס, אך בגלל שהגענו בשעת לילה מאוחרת, לא הייתה ברירה והוא הסכים שנרד לאחר שקיבל הבטחה שלמחרת בבוקר ייקחו אותנו לשדרות וכך קרה.

בשדרות שיכנו את המשפחה במעברה: "מחנות עולים שבנו מפחונים כדי לשכן את העולים הרבים בשנים הללו".  סבתי זוכרת שהתנאים במעברה היו קשים, "לא היו לנו מים זורמים ולא חשמל". הסוכנות היהודית הייתה מחלקת כל שבוע סלי מזון לעולים. בהתחלה הם דיברו בבית בערבית ואחר כך גם עברית. סבתי מספרת כי "לאחר שנה וחצי במעברה עברו לדירה מרווחת יותר בשדרות, כל השכנים היו גם הם עולים ממרוקו". בביתה של סבתי גידלו בעלי חיים רבים – כבשים, תרנגולים, עיזים וגם ירקות ופירות.

 סבתא בצעירותה

הוריה של סבתי

סבא יוסף ז"ל וסבתא לאה ז"ל, אביה עבד במפעל לבנים טרומיים ואמה הייתה עקרת בית. סבתא מספרת שבימי החורף הקרים הוריה נהגו להושיב את כל בני המשפחה יחד ולשחק משחקי חברה שונים. היא אהבה במיוחד את המשחק "תופסת כפות הידיים".

סבתי זוכרת את תקופת הילדות בשדרות כטובה: "הייתה לנו ילדות מאושרת מלאת ילדים ומשחקים, הבתים של כולם היו פתוחים זה לזה". סבתי שושנה למדה בגן דבורה בשדרות ובבית הספר היסודי "שקמים" עד כיתה ח'. סבתא מספרת:  "כשהייתי בת 14 בסוף שנת הלימודים בכיתה ח' עברנו לגור בעיר בית ים, שם התחלתי ללמוד בבית הספר לאופנה". בנוסף היא הייתה חניכה בתנועת נוער "הנוער העובד והלומד" ובתקופת התיכון הייתה גם בגדנ"ע. כשסבתי הייתה בת 17 היא איבדה את אמה: "אמי נפטרה בגיל 48, צעירה, בעקבות מחלה קשה כשאני הייתי תלמידת תיכון. כל הנטל של תחזוקת הבית נפל עלינו הילדים. לא הייתה לנו ברירה אלא להתמודד עם הגורל שנכפה עלינו".

הוריה של סבתי סבארבא וסבתא רבתא

הקמת משפחה

סבתי התחתנה עם סבי ארמונד. לאחר החתונה הם עברו להתגורר עם אימא של סבי, סימי, בכפר סבא. לאחר כשנתיים הם עברו לגור בהרצליה, בה הם מתגוררים עד היום. סבתי עבדה בתחילת חייה כתופרת לבגדי תינוקות. ולאחר מכן עבדה כסייעת בגן ילדים עד הפרישה והיא מאד אהבה את עבודתה.

תחביביה של סבתי הם תפירה, סריגה ובילוי עם הנכדים, טיולים ומפגשים עם חברות בנוסף, סבתי מבשלת נהדר ואני מאוד אוהבת את האוכל שלה במיוחד את הקוסקוס והמופלטה.

 תמונה משפחתית 

חג המימונה במשפחת של סבתי

חג המימונה הוא חג שמסיים את חג הפסח שבסיומו נהוג לאכול חמץ ומאכלים מתוקים.

במשפחתי אנחנו עורכים שולחן עם מטעמים מתוקים של: אגוזים, שקדים, קוקוס, פירות יבשים, דבש וריבות. המאכל המרכזי במימונה הוא המופלטה. האורחים מתחילים להגיע בצאת הפסח. המימונה היא בסגנון בית פתוח וכל המעונין יכול להגיע ולהתכבד ממטעמי המימונה.

המתכון "הנשאותי" לעוגיות הגזר

בשנת 1991 אירחנו בביתו את הנשיא חיים הרצוג ז"ל בחגיגת המימונה בעירי הרצליה. כמובן שהתרגשנו מאוד והכנו שולחן חג עשיר וחגיגי במיוחד. הנשיא הגיע עם כל הפמליה הנשיאותית והיה מאוד מאוד מרגש פגשתי אשת הנשיא הגברת אורה הרצוג, שמאוד התרגשה מעוגיות הגזר שהוגשו לשולחן החגיגי וביקשה שאשלח לה את המתכון.

חומרים: ק"ג גזר מקולף, 200 גרם סוכר, רבע כפית ציפורן טחונה, כפית קינמון.

אופן ההכנה: מבשלים את הגזר עם מים עם חצי לימון בקליפתו. כשהגזר מתרכך מוצאים וטוחנים במעבד מזון עם הלימון ומחזירים את הכל לסיר עם מי הבישול. מוסיפים את שאר החומרים לסיר ומבשלים על אש נמוכה עד שהמים מתאיידים או עד שעיסת הגזר נראית שחומה וסמיכה כריבה. מצננים לילה במקרר. מיצרים כדורים קטנים וטובלים בקוקוס ומניחים בעטרות נייר.

הכתבה מהעיתון על המתכון "הנשאותי" 

הזוית האישית

נויה: החוויה שלי מתככנית הקשר הרב דורי הייתה טובה, למדתי על עברה של סבתא שלי ועל ההיסטוריה מהעלייה לארץ ישראל דרך המעברה עד היום. למדתי על ההיסטריה של מסורת המימונה במשפחתי. אני מאחלת לסבתא שלי שושנה, שתמיד תהיה מאושרת, בריאה עם המון שמחת חיים.

סבתא שושנה: הייתה לי חוויה טובה מתוכנית הקשר הרב דורי. מאוד אהבתי את זמן האיכות שלי ושל נכדתי נויה. נחשפתי לחיי היום יום שלה בבית הספר ודבר זה חיזק את הקשר בינינו. אני מאחלת לנויה שמשיך להיות ילדה מקסימה עם חיוך כובש ושמחת חיים, שתצליח בכל דרכיה.