מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מסע חיי – יוסף בן גיגי

יוסף מספר לעלמה ודנה
יוסף במשמר הכנסת
זיכרונותיו של יוסף מעבדותיו, עלייתו, משפחתו וממלחמת ששת הימים.

עלייה לארץ ישראל
שמי יוסף בן גיגי אני בן 80 עליתי ארצה בשנת 1949 וזהו סיפור עלייתי ארצה. לפי זכרוני עלינו לרכבת ממרוקו לכיוון אלג'יר הנסיעה ארכה כל הלילה, לפנות בוקר הגענו לעיר באלג'יר ששמה "אורן", שם נשארנו כל היום אנחנו עם מעט המזוודות שהיו לנו. פגש אותנו מכר של אבא זו הייתה שעת צהריים והוא אירח אותנו בביתו לארוחת צהריים כי בערב היינו צריכים להמשיך הלאה לכיוון העיר אלג'יר. שוב נסענו כמעט כל הלילה.
 
לפנות בוקר הגענו לבית שבו בכל מטר מרובע ישבה משפחה, רוב האנשים חיכו לאישור שלהם לעלות ארצה. נשארנו בבית כמעט יומיים בתנאים קשים וצפופים למזלנו בעיר היה חבר ילדות של אבא שהם קרובי משפחה ואירח אותנו בביתו כמעט חודש עד שהגיע תורנו לעלות לצרפת. במשך החודש אני כילד טיילתי הרבה בעיר והתרשמתי משוק התמרים שהיו בו הרבה סוגים של תמרים.
 
עלינו על אונייה לכיוון צרפת הנסיעה ארכה כיומיים שלושה. הגענו לצרפת מהנמל לקחו אותנו למחנה דוד ולא היה מקום במחנה דוד, אז סידרו לנו מקום בבית מלון. אנחנו כמשפחה בת 5 נפשות היינו שם כשישה עד שבעה חודשים. בעיר מרסל אני הייתי אב המשפחה כי ידעתי לדבר בשפה הצרפתית, הבית מלון היה קרוב לשוק שממנו היינו קונים אוכל ואת כל מה שהיינו צריכים. יום אחד הודיעו לנו שאנחנו צריכים ללכת למחנה דוד כי שם אוספים את כל המיועדים לעלות לארץ. היינו כיומיים שלושה במחנה דוד, ממחנה דוד לקחו אותנו לנמל. לפנות ערב עלינו על אונייה בשם "נורטון" באונייה היו הרבה עולים והיה ממש צפוף על כל מטר הייתה משפחה, לאחר כמה ימים נודע לנו שהאונייה הייתה של הובלת פרות. היו ימים שהים היה סוער לאנשים היה מחלת ים אחרי כשבוע ימים בים התחלנו לראות אורות הם היו האורות של נמל חיפה. לפנות בוקר האונייה עגנה בנמל קיבלו אותנו עובדי הסוכנות והביאו לנו סנדוויצ'ים ומיץ תפוזים.
 
מקצוע 
בתור ילדים בגיל צעיר עבדתי בתור שוליה במפעל קטן, בערב למדנו בבית ספר מקצועי את תורת המסגרות ועבדתי בזה אחרי הצבא ,אחרי זה  המשכתי ותוך כדי החלפתי עבודה  והייתי בין מייסדי משמר הכנסת. עזבתי את משמר הכנסת ובאותו זמן התחתנתי והולדתי ילדים: מיכל, אילנה, דודו ואיתן. אחרי כן בשנת 1965 החלטנו להיות עצמאים, בהתחלה היינו שני שותפים: סמי ויוסי. בהתחלה זה היה בית מלאכה קטן ובמשך הזמן הוא גדל ואז נהפך למפעל שמעסיק בין 30-40 עובדים. המפעל עסק בייצור מכשירים למעבדות רפואיות, למטבחים, לבתי מלון ולמסעדות.
 
מלחמת ששת הימים
בתום שירותי בצבא, בשנת 1957 הקימו בירושלים יחידה מיוחדת להגנה על גבולות ירושלים. ירושלים הייתה קטנה מוקפת חומות וגדרות שבהן העיר העתיקה הייתה תחת שלטון ירדני לכן הוקמה יחידה מיוחדת שתפקידה לשמור על ביטחון תושבי ירושלים זו יחידה שריון סודית. ידוע שבירושלים הייתה מובלעת בתוך הר הצופים שהייתה מוקפת בצבא הירדני, בהסכם שביתת נשק היה אסור להכניס נשק כבד לירושלים, לכן קראו לנו יחידה סודית ואסור היה לנו לדבר על זה שהיו טנקים בירושלים .היחידה הזאת הורכבה כולה מתושבי ירושלים במידה והיה קורה איזשהו אירוע על ידי הצבא הירדני היה יותר קל להזעיק אותנו כי היינו קרובים למקומות האירועים כך היינו בכעשר שנים. היינו נקראים לעיתים קרובות ביום ובלילה במלחמת ששת הימים, היחידה שלנו השתתפה בשחרור ירושלים. חצי מהיחידה השתתפה בשחרור ארמון הנציב אבו-טור גוש עציון וחברון והחצי השני של היחידה השתתף יחד עם הצנחנים וחטיבה עשר בשחרור העיר העתיקה. החלק שלי במלחמה: שני טנקים השתתפנו בקרבות גבעת התחמושת גבעת המבתר ביום הרביעי למלחמה ניסינו לכבוש את העיר העתיקה דרך שער האריות, אני הייתי מול שער האריות כאשר התותחן שלי אמר לי "יורים עלינו" ואז הגבנו באש תותחים לכיוון השער שבו היו צריכים להיכנס. הצנחנים ואנו חיסלנו את עמדת הירי שהייתה בשער והקלנו על הצבא שלנו את הכניסה לעיר העתיקה וכך הכל הסתיים, הר הבית בידנו !
משפחה
לאבא שלי קראו משה ולאמא שלי קראו אסתר לסבתא קראו נונה ומצד אבא סבתא רוחמה ושם המשפחה בן גיגי. כל האחים שלי ואני למדנו בבית ספר צרפתי ולימודי לשון הקודש למדנו בבית כנסת. אבא עסק במסחר בדים ותבלינים נוסף הוא היה גם קצב וידע לנקר (לנקות חלקים לא כשרים) בעלי חיים כמו כבשים ,עזים ופרות. אמא עקרת בית וסבתא נונה הייתה טווה ( סורגת שמיכות מחוטי צמר). בשעות הפנאי בגלל שלא היה לנו חשמל ולא היו מגרשי משחקים היינו משחקים כמו: חמש אבנים, גוגואים מגרעיני משמשים, קלאס, תופסת, סוס ארוך, סביבון, כדורגל מסמרטוטים ושלוש מקלות. היינו יוצאים לטיולים בטבע בנהרות שהיו בסביבה אזורים חקלאיים כמו שדות חיטה, שדות תירס וחלקות של ירקות ובעיקר היציאות לטבע היה בסוף חג הפסח למימונה בחורשות מסביב להר.   
 
 תשע"ו

מילון

טווה
מלאכת הטווה היא אחת מל"ט מלאכות השבת, כמו שאר המלאכות היא מלאכה אותה עשו במשכן, בה טוו את סיבי הצמר עד שעשו ממנו חוט, שמוכן למלאכת המשכן.

ציטוטים

”"ואני זוכר שהייתי קם בבוקר עם אמא להכין בצק ללחם"“

הקשר הרב דורי