מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי יעל קלי נולדה ב-28.1.1946, בעיר מומבאי שבהודו.

מומבאי, היא העיר הגדולה ביותר בהודו, המרכז המוניציפלי השני בהודו ואחת מחמש הערים הגדולות בעולם. נכון לשנת 2011 מונה אוכלוסיית העיר עצמה 12,478,447 תושבים, ואוכלוסיית המטרופולין כולה מונה 18,414,288, בצפיפות של כ-23 אלף נפש לקילומטר רבוע. מומבאי מהווה את בירתה הכלכלית של הודו, בהיותה מוקד של תעשייה, פעילות פיננסית ומסחר, ומקום משכנן של הנהלות של חברות ענק רבות. נוסף על כך, מומבאי היא מרכז של תעשיית הבידור ובפרט הקולנוע בהודו. העיר משמשת כבירת מדינת מאהאראשטרה. מומבאי ממוקמת במקורה על מספר איים שחוברו יחדיו סמוך לחוף המערבי של הודו, ומחוברת ליבשה באמצעות גשרים. (ויקיפדיה)

לסבתא שלי יש שש אחיות, והיו לה שלושה אחים שנפטרו, שני בנים ובת אחת, שהיו בגיל צעיר שנפטרו.

במומבאי היא למדה בבית ספר יהודי. אבא שלה, יעקב התפרנס כפקיד במשרד בבעלותם של יהודים, ומצבם הכלכלי היה טוב, הם נחשבו שם לעשירים.

המשחקים שהייתה אוהבת לשחק בילדותה הם: קלאס, דוקים, חבל, חמש אבנים, ומחבואים. כמו כן היא אוהבת לרקוד. האוכל שהיא אכלה בצעירותה, היה אוכל הודי ועיראקי, והם נהגו לשמור על מנהגי היהדות.

בשנת 1954 בגיל שמונה וחצי סבתא שלי עלתה לבד לישראל, הגיעה דרך עליית הנוער. והתמקמה בפנימייה חקלאית- דתית תיכונית, בכפר חסידים, ליד יגור. היא הייתה שם שבע שנים עם שתי אחיותיה ובת דודתה שעלו לישראל כבר לפניה. בפנימייה היו שלוש מאות וחמישים ילדים מכל תפוצות הגולה. הם עבדו בחקלאות, למדו את כל המקצועות, כולל דת וציונות. והיא נבחרה לייצג את הפנימייה בבית הנשיא "בן צבי" עם עוד שני בנים. היא הייתה ילדה שובבה, ונתנו לה בהודו את הכינוי "פתאן" שזה אומר בהודית שובב. ובגיל שש עשרה וחצי היא עזבה את הפנימייה והגיעה לקריית ביאליק.

חתונה ואימהות

סבתא וסבא שלי הכירו בחתונה של האחים שלהם, הם הכירו ובסוף מצאו את עצמם מתחתנים. הם התחתנו בשנת 1963 כשסבתא שלי הייתה בגיל שבע עשרה, ובשנת 1965 הפכה להיות אמא כשהיא בת תשע עשרה בלבד.

כשהיא הייתה צריכה לעבוד ולפרנס את הבית, היא עבדה בנוער העובד, ובמשרד רסקו.

היא נבחרה להיות אם השנה בשנת 1982 כהערכה לחמשת הילדים שתרמו בקהילה.

הזווית האישית

ענבל: אני נהנתי לעבוד ולתעד את סיפורה של סבתי, למדתי הרבה דברים חדשים על סבתי.