מאגר סיפורי מורשת

שמי רעיה שלומי נולדתי ב1938 בקיבוץ הזורע. הוריי נולדו בגרמניה בעיר קלן, ומאוחר יותר עלו לארץ.

ברצוני לשתף אתכם בסיפור: הנחת "אבן הנגף" ( Stolpersteine ) לזכר סבתנו.

אבן נגף, הוא שמו של פרויקט הנצחה מתמשך בערים שונות באירופה, שיצר האמן גונטר דמניג. "אבני הנגף" של דמניג שקועות במדרכות בערים שונות במטרה להזכיר לעוברים ושבים את קורבנות הנאציזם. נכון לסוף שנת 2019 הונחו מעל ל-75,000 אבני נגף בערים רבות ברחבי אירופה. ויקיפדיה

באחד הימים בחודש דצמבר 2007 לאחותי  נירה(במשמר העמק ) מייל מאדם בשם הוברט פרשקה שגר בגרמניה והזדהה כקרוב משפחה שלנו, מהצד של שניצלר (שם משפחתנו הקודם). אחותי ואני תהינו כיצד הגיע אליה מייל זה. לאחר התכתבות במשך שנה לערך, הוברט הזמין אותנו לטקס שיתקיים בקלן שבגרמניה, להנחת "אבן הנגף" לזכרה של סבתנו אמה שניצלר, וכן לטקס נוסף באותה עיר בה נולדו הורי, לזכר משפחת גוטליב. משפחת גוטליב שייכת לענף היוחסין שלנו וחיה היום בהולנד. ב 15 לינואר 2009 טסנו נירה אחותי ואני לגרמניה. (אחינו ראובן בחר שלא להצטרף אלינו). כאשר הגענו לגרמניה נפגשנו עם הוברט ובקשנו לדעת כיצד הוא קרוב משפחה שלנו. תשובות בהמשך…

שני טקסי זיכרון התקיימו באותו היום. תחילה לזכר משפחת גוטליב. הנציגה שהגיעה לטקס היתה אשה בשם  נל ינסן ,אותה זכרתי מביקורה בארץ, בהיותי ילדה קטנה, ואבי הציגה בפני כבת דודה שלו. משם עברנו לטקס לסבתא שלנו. הטקס התקיים ממש מתחת לביתם של הסבים שלנו ,כשהאומן גונטר דמניג עצמו, הוא זה שהניח את אבן הזיכרון על המדרכה שמתחת לבית. בטקס קראתי דברים שכתבתי, והיה לי חשוב מאוד לקרוא את הטקסט בעברית. בעודי קוראת התרגשתי כל כך ופרצתי בבכי. לא תארתי לעצמי עד כמה עמוק יגעו הדברים לליבי. פתאום חשתי את מה שעבר אז על סבתי, ואיזה מזל היה לנו שהורינו החליטו לעלות לארץ בזמן, וכך נולדנו אנו בארץ ישראל. כיון שהיו אנשים נוספים בטקס (כולל רב הקהילה בקלן) ביקשתי מאחותי שתתרגם, ותקרא את נוסח דברי באנגלית. הטקס עצמו צולם בווידאו, והתפרסם גם בעיתון המקומי של העיר קלן. לאחר הטקס, נירה מספרת שאחד האנשים שעבר במקום, דרך בכוונה על אבן הזיכרון. אני לא ראיתי את זה, אבל מאוחר יותר התנחמתי בהסבר שנתן האמן, כאשר הסביר שהחומר ממנו הוא מייצר את הכיתוב שעל האבן, עשוי כך שככל שדורכים על אותן אבנים, הן מבריקות יותר.

 מי היה הוברט פרשקה?

בערב הראשון כאשר הגענו לגרמניה הוזמנו לארוחת ערב במסעדה, ובה פגשנו את קרובי משפחתנו מהולנד. שם גם התוודענו לקשר המשפחתי של הוברט, שיזם  והזמין אותנו לטקס הנחת אבן הנגף. הוא גם זה שהזמין את האומן שיוצר את האבנים הללו, שרק הוא בלבד מניח אותם בעצמו. ובכן, אביו של הוברט נולד לאב יהודי: אלפרד שניצלר, שהוליד בן מנישואיו לאשה גויה. באותם ימים לא היה מקובל להתחתן עם מי שלא יהודי, ולכן אותה אשה התחתנה עם גוי ששם משפחתו היה פרשקה. לזוג נולד ילד משלהם, ואותו בן שהיה בנה הבלתי חוקי (מהקשר שלה לאלפרד שניצלר) קיבל את שם המשפחה פרשקה. הבן הבלתי חוקי הזה הוא אביהם של הוברט, אחותו כריטינה ואחיו מישראל. כשמלאו להוברט 60 החליטו ילדיו לברר מהו הסיפור העלום שמסתתר סביב סבם, וקשור אל אביהם ולמוצאם. מחקר זה הוביל אותם אל הקשר למשפחת שניצלר. ואז, דרך הקרובים בהולנד, התברר להוברט שישנם גם בישראל בני משפחת שניצלר. הם גם אלה שנתנו לו את כתובת המייל של נירה אחותי. בהיותנו בגרמניה התענינו ממתי חיה משפחנו שם. וכך גילינו שהורינו הם צאצאים של יהודים, שהגיעו לגרמניה כנראה ממרכז אירופה, כבר בסוף המאה ה17. נסענו לכפר בו נמצא שמור ונעול בית הקברות היהודי. קיבלנו את המפתח, וכשנכנסנו לשם היינו נרגשות מאוד למצוא מצבה, עליה היה רשום  השם יוהנה שניצלר 1812-1899.

התרגשתי לשתף בסיפורי, כיום אני מתנדבת בבית ספר "פלגים" בקיבוץ הזורע,, וגרה בקיבוץ משמר העמק. כל נכדי כבר גדולים, אני פנסיונרית ותחביבי הוא שירה במקהלה.

הזווית האישית

רעיה: כל נכדי כבר גדולים ואף אחד מהם אינו לומד בבית הספר "פלגים", לכן שמחתי מאוד להיות סבתא לנכד או נכדה באותו בית ספר. היה לי ממש תענוג לפגוש את עפרי. הרגשתי שמצאנו שפה משותפת והיתה לי הרגשה שהסיפורים שסיפרתי היו לה מעניינים.

עפרי: כשאפרת הציגה לפני הכיתה את התוכנית של הקשר הרב דורי, ומה עושים בה, מיד רציתי להשתתף. הרגשתי שיהיה נחמד לשמוע סיפורים מהעבר, ולהתחבר עם רעיה וכך היה. מאוד נהנתי לשמוע את הסיפורים והם היו מאוד מעניינים.