מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי וייץ, נולדתי בתל אביב, אני כיום פנסיונרית, נשואה עם שלושה ילדים וארבע נכדים.

הסיפור שבחרתי לספר, הוא ההישרדות של סבתא זלדה בשואה וחפץ מיוחד שהעניקה למשפחה.

כאשר התחתנתי, סבתא זלדה נתנה לי זוג פמוטים אשר קיבלה מאימא שלה.

בעלי טוביה ואני ביום חתונתינו

הפמוטים היו יקרים מאד לליבה והיא שמרה עליהם מכל משמר במהלך מלחמת העולם השנייה עד שהגיעה לארץ. כאשר התחתנתי עם בנה טוביה, היא מסרה לי את הפמוטים בהתרגשות רבה וביקשה ממני להדליק נרות בפמוטים כל יום שישי.

היא הרגישה שיש בזה שתי מצוות – אחת הדלקת נרות שבת והשנייה היא זיכרון מאימא. ואני מקיימת את המצווה הזאת עד היום.

משפחתי כיום

הזוית האישית

סבתא אתי: מאוד נהנתי מתוכנית של הקשר הרב דורי. התרגשתי והרגשתי קירבה והערכה מצד נכדי. רציתי לאחל לנכדי שיזכה גם הוא לחוות בבוא הימים עם נכדיו את התכנית.

איתן: למדתי הרבה ונהניתי לבלות עם סבתא שלי. רציתי לאחל לסבתא שלי שנזכה לעוד חוויות משותפות.