מאגר סיפורי מורשת

רקע כללי על סוריה – מקום הולדתה של סבתי

סבתי נולדה בדמשק, שהיא בירתה של סוריה ואחת הערים העתיקות בעולם. דמשק ממוקמת בדרום מערב סוריה. העיר דמשק מוזכרת בתורה בשמו של דמשק אליעזר, שהיה עבד של אברהם. לפי המקרא, העיר חרן הייתה מקום מגורי אברהם, עם אביו ומשפחתו, בטרם יצא לארץ. העיר הוקמה בסביבות שנת 2500 לפנה"ס, לאורך המאות שימשה דמשק עיר מסחר ומרכז פוליטי חשוב. שטחה של סוריה נשלט במאה ה-24 לפנה"ס על ידי ממלכת אכד. החפירות שנעשו בעיר אבלה מצאו ארכיון גדול שנכתבו בשפה האבלאית שהיא בעצם שפת מעבר בין האכדית לשפות השמיות המערביות. בסוריה של פעם התקיימו מספר ערי מדינה ששלטו על שטח רחב.

במהלך המאה ה-20 סוריה הייתה גורם מרכזי בסכסוך הערבי-ישראלי, והיא הייתה מאז ומתמיד בעימות עם מדינת ישראל. סוריה עד היום דורשת מישראל את החזרת השטח ברמת הגולן המערבי, שנכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים בשנת 1967.

יהודי סוריה שרצו לעזוב לאחר מלחמת העולם הראשונה, לא הורשו לעזוב ובשנת 1924 הוטלו הגבלות על הכניסה לארצות הברית בחוקי ההגירה הנוקשים. ארץ ישראל הפכה להיות מקום מבוסס יותר כלכלית ומדינית, כתוצאה מכך ארץ ישראל הפכה ליעד עלייה אטרקטיבי ליהודים רבים מסוריה. לאחר מלחמת ששת הימים החלו יהודים צעירים מסוריה לחפש באופן עצמאי דרכים לצאת מסוריה ולהגיע לישראל. המוסד פתח ב"מבצע מלט", במחצית הראשונה של שנות ה-70 הם הוברחו לביירות וממנה הועלו דרך הים לישראל. בסוריה היו קשיים כלכליים בעיקר ליהודי סוריה, עקב יחס מפלה ליהודים, ולכן היהודים רצו לעלות לארץ ישראל ולא רק בגלל שהיא הייתה ארץ מפותחת.

יהדות סוריה הייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות בין קהילות היהודים במזרח התיכון. שתי הקהילות הגדולות והחשובות בסוריה הן קהילת דמשק, וקהילת חלב היא ארם צובא. הקהילה היהודית הייתה קיימת בדמשק ובחלב עוד בימי בית שני. במאות הראשונות של האלף הראשון, ארץ ישראל הייתה תחת שלטון סוריה, וראשי הקהילה בדמשק שלטו בקהילות שבארץ.

בשנת 1375 הגיע לחלב כתר, ארם צובא – ספר תנ"ך עתיק. הספר נשמר במבנה משלו, ומקומו היה מקודשי הקהילה היהודית בכל סוריה. בניגוד לקהילת חלב, שהתושבים שם נחשבים לדתיים יותר, הקהילה היהודית בדמשק נחשבה לגדולה מבין השתיים, שהיא המבוססת יותר ובעלת ההשפעה הגדולה ביותר.

סבתי מספרת על החיים שלה בסוריה

סבתא מספרת: "מקום הלידה שלי הוא סוריה, בעיר דמשק. התאריך המדויק של יום הולדתי לא ידוע, אני רק יודעת את שנת הלידה שלי שהיא שנת 1933.

היה לנו בית גדול ויפה, וגינה שבה ההורים גידלו ירקות, פרחים ופירות. היה לנו גם לול תרנגולות. ליד הבית הייתה מספרה של אחי. יש לי שבעה אחים, אני הכי קטנה – בת זקונים.

כשהייתי בסוריה למדתי בבית ספר של ערבים. הלימוד היה קשה, למדנו לקרוא ולכתוב ערבית ובבית למדנו עברית. סיימתי בית ספר יסודי.

סיפור העלייה ארצה

בשנת 1950 אני ואחי מרדכי עזבנו את הבית במטרה לעלות לישראל. מצב היהודים בסוריה היה רע מאוד: רדפו אחרינו והציקו לנו בגלל שאנחנו יהודים. ההורים שלי חשבו שהכי חשוב שנגיע לארץ ישראל ושנפגוש כאן את הדוד שלי בקיבוץ. ההורים שלי ואחיי נשארו מאחור, נסענו אני ואחי במונית ללבנון.

עזבנו את הבית באמצע הלילה, עזבנו כל הבית סגור עם הדברים, הבית בן שתי הקומות, הרהיטים, הכל נשאר שם. יצאנו מדמשק ללבנון. הערבים עצרו אותנו, תפסו אותנו, לקחו לנו את התעודות, לקחו אותנו מלבנון לצידון (עיר בלבנון), יש שם בית סוהר. הכניסו אותנו לבית סוהר, נשארנו חודש בבית הסוהר. בזמן שברחתי מהכלא רדף אחרי ואחרי משפחתי רוכב אופנוע והוא עלה לי על הרגל ושבר לי אותה, אני אושפזתי בבית החולים שבלבנון.

בישראל נתנו כסף ושחררו אותנו, שוחד (הסוכנות היהודית שילמה כסף עבור שחרור היהודים שנמצאים שם בכלא). כשהשתחררנו מהכלא הגענו לקיבוץ במטולה, בארץ ישראל. משם הגיס שלי בא לקחת אותנו ממטולה, היה קיבוץ במטולה, שמו אותנו שם לשלושה ימים. הגיס שלי בא ולקח אותנו לחיפה. גרנו במשך שנה בחיפה ואחר כך עברנו לגור בתל אביב."

בניית הבית והמשפחה

למרות הקשיים הרבים, סבתי הצליחה לעלות לישראל ולהקים בית ומשפחה. סבתי התחתנה בשידוך עם בחור הגדול ממנה בעשור. נולדו להם חמישה ילדים, שלוש בנות ושני בנים. לסבתי 17 נכדים ו-33 נינים (בלי עין הרע). לאחר חתונתה עבדה במפעל לעוגיות אנג'ל ולאחר מכן עבדה במשק בית. כיום סבתי מעבירה את מרבית היום בביתה יחד עם המטפלת שלה, ונהנית מהביקורים של הילדים, הנכדים והנינים.

סבתא אולגה

הזוית האישית

אור הנין המתעד: בחרתי לתעד את סבתא רבתא שלי כיוון שחשוב לי לדעת על השורשים שלי, וגם שמעתי מסבי שיש לה סיפור חיים מאוד מרתק ומעניין, וזו גם דרך לתת לה את הבמה לספר על חייה ועל הקשיים שהיא עברה. הסיפורים שלה מאוד עניינו אותי וקרבו אותי אליה עוד יותר. אני שמח שנפל בחלקי לעבור תהליך מיוחד זה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התהליך עורר שיח פעיל בכל המשפחה המורחבת ויצר עניין ורצון לדעת עוד.