מאגר סיפורי מורשת

נולדה בשנת 1941 במרוקו, בעיר סטה. זיוה עלתה לארץ בשנת 1956, כשהיא בת 13 וחצי. תמיד היא זכרה את הרצון של משפחתה לעלות לארץ הקודש. לדבריה, במרוקו היו להם חיים טובים. היא זוכרת את החתונה של דוד שלה, שבמהלכה הבריחו את המלך והיה אסור להשמיע שירים או לחתן.

זיוה ומשפחתה עלו לארץ באנייה הנקראת "ג'יני" ממרוקו לצרפת. באנייה היה להם קשה, דחוק ומחניק. לאחר מכן, הם עלו על אנייה אחרת, בשם "נגבה", מצרפת לארץ ישראל. כשהגיעו לארץ לנמל חיפה, נלקחו במשאיות של כבשים לעיר אופקים. היא זוכרת שלא הייתה ריצפה ולא היו ספסלים במשאית, והם לא ידעו לאן הם נוסעים.

בארץ היה קשה בהתחלה, וכדי להתפנות, היה צריך לצאת לשירותים שבחוץ. בעיר אופקים – היא למדה  בבית הספר "השלם", שם לא הייתה תלבושת אחידה. היא אהבה לקרוא ספרים ולרקוד ריקודי עם. בהמשך, למדה זיוה בבית ספר לנוער, והיא זוכרת במיוחד את המדריכים ממרכז הנוער – ציפורה ודודו.

זיוה מציינת שבארץ היה שוויון בין גברים לנשים. היא רצתה להמשיך ללמוד, אבל חייבו אותה להתחתן כשהייתה בת 16. היא הכירה את בעלה אהרון בשנת 1959, הם התחתנו ונולדו להם 10 ילדים. הם התגוררו ביישוב אחוזם. בעלה היה רועה צאן, ועבד במושב. ההורים שלה לא עבדו בארץ, אבא שלה נפטר בגיל 100 ואמא שלה בגיל 86. זיוה עבדה כטבחית בפעוטון, רק אחרי שנולדו לה 8 ילדים.

אחד הזיכרונות היפים של זיוה, היה נסיעה לחתונה רחוקה עם 5 ילדים, כשהיא בהיריון בחודש התשיעי, וכשהם נוסעים עם סוס ועגלה. לדבריה, זה היה כלי הרכב הנפוץ באותה התקופה. כיום זיוה מתגוררת באחוזם עם 10 ילדים, 30 נכדים ו- 2 נינים. זיוה מספרת לנו שכיף לה להיות בבית הקשיש עם החברים .

הזוית האישית

נועה –- שחשוב להעביר את הסיפורים של העבר לדורות הבאים, כדי שגם אנחנו נדע מה קרה ליהודים בגולה ואיך עלו לארץ ? ובכלל ללמוד על אותה תקופה. נעמה — בתוכנית "הקשר הרב דורי" הכרתי אנשים חדשים, למדתי עליהם דברים מעניינים ושמעתי את סיפור חייהם ממקור ראשון