מאגר סיפורי מורשת

שמי נדב כהן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, דבורה סגל ז"ל, במאגר המורשת של התכנית. סבתא דבורה נדדה במקומות רבים בעולם, אהבה אנשים, אהבה יופי, אמנות, פילוסופיה, שפות, לטייל ובעיקר בעיקר ילדים ואת המשפחה.

כשאימא הייתה קטנה, סבתא דבורה סיפרה לה שהיא נולדה באוזבקיסטן. לאחר לא מעט שנים, דודה רבא שלי גילתה שסבתא דבורה נולדה בכפר שקוראים לו בזאר-קורגן והוא כיום בקירגיזסטן, באזור שהיה פעם אוזבקיסטן. היה שם מחנה עבודה קומוניסטי בזמן מלחמת העולם השנייה ושם ההורים שלה (סבא רבא וסבתא רבתא שלי) היו יחד עם ילדיהם – זאב, שנפטר שם בגיל שנתיים מרעב, אסתר ודבורה.

סבתא דבורה נולדה בחנוכה של שנת 1945, חצי שנה אחרי שהסתיימה המלחמה. סבא רבא בנימין וסבתא רבתא זיסל נעמי ז"ל ברחו לרוסיה בזמן השואה ועם הרדיפות של סטלין אחר היהודים. הם הגיעו למחנה העבודה בבזאר-קורגן. סבא רבא בנימין גם עבד בסיביר ואפילו היה שם במאסר שבמהלכו נפצע ואיבד ריאה אחת.

אחרי המלחמה ואחרי שסבתי נולדה, סבא רבא בנימין, שהיה אדם עם יוזמה וחוכמת חיים, החליט שצריך לחזור לעיירה אישביצה ממנה יצאו בפולין. כשהגיעו, היו בעיירה פורגרומים ביהודים ששבו מהתופת של השואה, ולכן הוא דאג לכל המשפחה לתעודות מעבר מזוייפות על מנת לצאת מפולין. כך לסבתא דבורה היתה תעודת לידה פולנית, אפילו שלא נולדה שם. לאחר קשיים ונדודים הגיעה המשפחה למחנה עקורים בברלין, שם שהו שלוש שנים. מאחר שלא קיבלו אישור עלייה לארץ ישראל וגם לא אישור מעבר לארה"ב, הם עברו לבלגיה, שם גר בן דוד של סבתא רבתא שלי. הם גרו באנטוורפן שבבלגיה במשך מספר שנים ולאחר מכן עלו לישראל, לירושלים, שם לסבתא רבתא היה אח שעלה עוד לפני השואה, בשנת 1935.

מימין: סבתא דבורה בת שנתיים בערך, במחנה העקורים בברלין, משמאל: סבתא דבורה יושבת על סבתא רבא זיסל נעמי, לידן אחות של סבתא – אסתר, שנשענת על סבא בנימין. מאחוריהם דוד שוכר (יששכר) ודודה ליבה, אחות של סבתא רבא. התמונה צולמה כנראה בבלגיה

קצת אחרי שהגיעו לארץ, נולדה כאן אחותה הקטנה של סבתא דבורה, זו שסיפרה לאימא שלי על בזאר-קורגן. היו אלו שנים קשות בארץ, "שנות הצנע", ובקנדה גרו דודים שאמרו שכדאי לעבור לשם. כך הגיעה סבתא דבורה עם המשפחה לתחנה הבאה – למונטריאול שבקנדה. היא גרה שם עם המשפחה מספר שנים, סיימה את התיכון ואף התחילה ללמוד באוניברסיטה אך סבתא רבתא חלתה, וכולם עלו בפעם השנייה לארץ.

לאחר שסבתא רבתא נפטרה בשנת 1965, המשפחה המשיכה לגור בירושלים בשכונת נווה-צבי, ליד רחוב בר-אילן, שהוקמה על ידי האח של סבתא רבתא שלי. סבתא דבורה למדה באוניברסיטה העברית פילסופיה, מחשבת ישראל וספרות אנגלית ולאחר-מכן לימדה אנגלית. היא לימדה בעיקר תלמידים מבתים קשי יום ואהבה מאוד את תלמידיה. בשנת 1974 סבא צבי שיח' וסבתא דבורה ז"ל התחתנו ולאחר מכן נולדו הילדים: אימא שלי (נעמי) בשנת ה'תשל"ה 1975, נועם זאב בשנת ה'תשל"ז 1977 ושרה בשנת התשל"ט 1979.

ביום הולדת 3 של אמי. משמאל לסבתא דבורה ז"ל – דוד שלי נועם, בן שנה וחצי

גם בישראל סבתא עדיין נדדה – אחרי החתונה היא וסבא צבי שיח' גרו בגבעה הצרפתית, עברו לשכונת עזרת תורה ולבסוף לרמות (עם עצירה קצרה שוב בבר אילן). אמי חושבת שסבתא אהבה את הנדודים האלו בין בתים ודירות, גם כשהיו קשים ומעייפים, היא זוכרת שסבתא נהנתה בכל פעם לעצב את הבית מחדש, להזיז רהיטים וליצור תחושה נעימה וחמימה. בעקבות כל הנדודים בעולם, סבתא דבורה ידעה חוץ מאנגלית גם צרפתית (שהיא שכחה) וגם יידיש שדיברו בבית. היא לימדה אנגלית גם אחרי שהתחתנה ואמי זוכרת שהתלמידים מאוד מאוד אהבו אותה והבינו שהיא מצד אחד קשוחה ודורשת מהם ללמוד ולהתנהג טוב, ומצד שני היא אוהבת אותם ותמיד תעזור להם ותחייך אליהם. בנוסף, סבתא דבורה אהבה לבשל, בעיקר מאכלי שבת אשכנזיים (קלופס – שזה קציץ בשר, קוגל תפוחי אדמה, מרק עוף, גפילטע פיש ועוד) וגם אהבה להכין בורקס גבינה ועוגות טעימות. אמי הכי אהבה את עוגת הדבש שסבתא דבורה הייתה מכינה לראש השנה ויש לה את המתכון עד היום.

מתכון מקורי – עוגת הדבש של סבתא דבורה ז"ל

בג' אלול ה'תשמ"ד, יום שישי שהיה יומיים לפני תחילת שנת לימודים, סבתא דבורה נפטרה מסרטן לאחר שהייתה חולה במשך מספר שנים.

לאחר 27 שנים, באותו יום בשבוע ובאותו תאריך נולדתי אני, וכך קיבלנו ממנה ומה' ד"ש חמה, כמו שאימא שלי אומרת. על אף שלא הכרתי את סבתא דבורה שהייתה צריכה להיות כיום בת 77, אני מרגיש כאילו שאני כן מכיר אותה ואני מתגעגע אליה. אני לומד עליה מהסיפורים של אמי ושל המשפחה ולוקח לעצמי שיעורים חשובים מחייה – לשאוף ללמוד תמיד, לאהוב, לשמוח, להסתקרן ותמיד תמיד להסתכל קדימה.

הזוית האישית

נדב הנכד המתעד: הייתי רוצה להכיר את סבתא יותר טוב ולהיות שמח כמו סבתא.