מאגר סיפורי מורשת

שמי בן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את חייו של סבא שלי, נסים קטן. יחד אנו מנציחים את סיפורו במאגר המורשת של התכנית.

עלייה לארץ ותקופת המעברות

סבא נולד בעירק בעיר בגדד. בעירק, לאבא של סבא היה מפעל קרח משלו ואימא של סבא היתה מורה לתפירה. הם היו עושים בעצמם את כל עבודות הבית. לסבא שלי הייתה מטפלת שטיפלה בו כתינוק וקראו לה טלובה. למרות החיים הנוחים שהיו להם בעירק, הם החליטו לעלות לישראל מאחר והיו ציוניים, וגם התחושה בעירק השתנתה. בעירק היה פרהוד (פרעות של הערבים נגד היהודים). לאט לאט התחושה של היהודים כבר לא הייתה נוחה בעירק בגלל הפרעות.

סבא עלה לישראל בשנת 1951 בטיסה עם הוריו, יעקב וויקטוריה קטן, שאותם אהב מאוד, ולהם היו שבעה ילדים. הם עלו לישראל כמשפחה אחת גדולה הישר אל מעברת רמתיים שבהוד השרון.

היה זה בתקופה מאוד קשה שנקראה תקופת הצנע. מנהגי תקופה זו לא היו מוכרים להם, מאחר והגיעו מעירק – שם החיים נראו אחרת. לאחר שבע שנים בהם התגוררו באוהלים, במעברה וגם בצריפים, עברו בני משפחת קטן לשכונת התקווה בתל אביב, שם התגוררו בבית בנוי. כל אחיו של סבא התפזרו, חלקם התחתנו וחלקם עברו לגור בקיבוצים, ורק סבא, שהיה הקטן מבין אחיו, נשאר לגור עם הוריו בשכונת התקווה בתל אביב. אז היה סבא בכיתה ו'.

ילדות

הילדות בשכונת התקווה הייתה נעימה מאוד, בעיקר בזכות הבית שהיה בית בנוי ולא אוהל או צריף. השכנים היו נחמדים ובית הספר היה מסודר ורציני. הייתה קבוצת כדורגל בשם "בני יהודה", סבא מספר שהם היו הולכים לראות את האימונים של הקבוצה. סבא חי שם חיים "נורמליים" ביחס למעברה אליה היה רגיל.

תקופת בית הספר ולימודים

למחנכת בבית הספר בשכונת התקווה קראו בלהה והיא הייתה הרבה פעמים עוזרת לסבא באופן אישי בלימודים. היו שיעורי בית, אך ההורים של סבא לא יכלו לעזור מאחר ולא ידעו את השפה העברית על בוריה. סבא מספר שאהב את הטקסים ואת הדגלים, ושהכל היה נראה לו כמו "חוץ לארץ" (כפי שראה רק בסרטים). הוא נזכר שהיה בכל בוקר טקס בבית הספר ב 8:00, כך בדקו שכל הילדים הגיעו והם מסודרים לפי כיתות. סבא זוכר את זה כחוויה טובה.

משכונת התקווה עברו לפרדס כץ רק הוא והוריו – אחיו היו בקיבוצים או בצבא. בגיל תיכון לא היה חוק חינוך חובה ומאחר והתיכון היה יקר, הוא לא יכל ללמוד בתיכון. לכן הלך ללמוד בבית ספר מקצועי בשם "מקספיין", בו למד שרטוט ובמקביל עבד חצי יום בנגרות. דבר משמעותי שסבא זוכר היה קיבוץ גשר, אליו עבר לגור בגיל 16 וחי שם במשך למעלה משנה. אימא של סבא לא יכלה לשאת את הגעגועים אליו ונסעה עם אוטובוסים עד לקיבוץ גשר שבבית שאן וממש תלשה אותו משם חזרה. הם עלו על אוטובוס חזרה הביתה לפרדס כץ.

שירות צבאי

חוויה נוספת מאוד משמעותית עבור סבא היא הגיוס לצה"ל. סבא גוייס לצה"ל בשנת 1963 לחיל התותחנים שהיה המסייעת של גולני, הוא שוחרר בשנת 1965, סך הכל שנתיים וחצי של שירות. במשך השירות עבר סבא כל מיני קורסים, למשל קורס מ"קים של שבעה חודשים. הקורסים הללו פיתחו את סבא והוא ממש הרגיש שהקורסים מפתחים אותו כל כך עד כדי שהרגיש שהוא כבר אדם חדש חדש לגמרי, עם יכולות גבוהות ורציניות.

הכרות ונישואין, בניית משפחה

בשנת 1970 סבא נסים וסבתא ציפי התחתנו, נולדה להם תינוקת בשם לימור בשנת 1971.

מלחמות

כשנתיים לאחר השחרור מהצבא השתתף סבא במלחמת ששת הימים, הוא עבר שם דברים מזעזעים שהשאירו את חותמם על אישיותו עד היום, כולל הלם קרב רציני.

למרות השתתפותו במלחמת ששת הימים, החוויה אשר השפיעה על חייו בעיקר היא הלחימה במלחמת יום כיפור. סבא יצא למילואים כמו כולם עד שנת 1973 ומשם כל הסיפור של חייו השתנה. הדבר קרה כאשר פרצה מלחמת יום כיפור וסבא גוייס למלחמה – שם נפצע קשה מאוד בחושני בציר הנפט. סבא עבר במשך שבעה חודשים המון ניתוחים ונותר נכה מאז.

הזוית האישית

סבא נסים: עצם המחשבה שמישהו דואג לתעד את האירוע הרב דורי עבור הדורות הבאים היא מרגשת. הלוואי שלנו היה מקודמינו את התיעודים הללו. הלוואי שהנכד שלי יוכל ללכת למוזיאון אנו (בית התפוצות) לכתוב את שם המשפחה ולאתר הרבה מידע וסיפורים על ההיסטוריה המשפחתית.

בן הנכד המתעד: אני שמח שיש את תוכנית הקשר הרב דורי, מכיוון שיש שעות קשות לבית ספר ואז פתאום סבא מגיע לבית הספר ונהיה לי כיף מאוד. אנחנו צוברים ביחד זכרונות ורגעים משותפים וזה חשוב לי מאוד, גם אם לפעמים סבא מצחיק את כולם ומביך אותי.