מאגר סיפורי מורשת

שמי אריק בלס, תאריך הלידה שלי הוא 9.10.1952, נולדתי בחיפה.

ההורים שלי נולדו בעיראק, הם עברו את הפרעות "הפרהוד" ועזבו את עיראק בשנת 1952. הם עברו לאיראן, אמי עלתה לארץ ישראל ואבי חזר לעיראק ומאז עקבותיו נעלמו.

גדלתי בצריף במעברה בקריית אתא ואחר כך עברנו לבניין מגורים באחת השכונות. אמי נאלצת לפרנס אותנו ועבדה בעבודות קשות.

התמונה צולמה בסטודיו בקריית אתא בשנת 1955 כשהייתי בן שלוש. הייתי בן יחיד לאמי שהתמודדה עם קשיים כלכליים על מנת לפרנס אותנו, כל אותו העת חיכינו לאבי שיחזור מעיראק ויתאחד איתנו.

חייתי מגיל אפס עד ארבעים, ללא אבא, עם ידע שאבי הוצא להורג בעירק בגין היותו מרגל. שנים של חיפושים אחרי מידע על גורלו, כולל חיפוש ואיתור אנשים שאולי הכירו אותו, כי הפרטים שקיבלתי מאמי היו מעטים וסותרים. באופן מקרי לחלוטין מצאתי את אבי בארץ, ואז התברר שיש לי משפחה ענפה שלא ידעתי על קיומה .

במהלך השנים ניסיתי לאתר את אבי, למצוא פרטים אודותיו, אך לצערי ללא הצלחה. ככל שחיפשתי אחר אבי התמונה הייתה מעורפלת ומסובכת מאוד. בחודש מאי 1990 ניגשתי לספרייה הציבורית, על מנת לאתר ספר ששלמה הלל שהיה מהפעילים הבולטים בעליית יהדות עירק לארץ ישראל. באמצעות הספר, רציתי למצוא פרטים על אבא שלי. הספרנית ציינה שהספר יצא רק לאחרונה ובקרוב יגיע לספרייה.

הספרנית התעניינה מדוע אני מחפש את הספר, ואני השבתי לה שאני מחפש פרטים על איש שנעלם בעיראק, ושמעולם לא הכרתי אותו. הספרנית אמרה לי שיש לה דוד ששירת בעיראק שנים רבות כמרגל מטעם מדינת ישראל. רצה הגורל ודרך הספרנית גיליתי את אבי שחי כבר כמה שנים במדינת ישראל.

בילדותי הלכתי לגן ילדים ושיחקתי עם ילדי השכונה בכל המשחקים שהיו באותה תקופה כגון: תופסת, מחבואים, כדורגל, טיפוס על עצים ועוד.

אחר כך למדתי בבית ספר יסודי "פינסקר", ואחרי הלימודים עבדתי בחנות מכולת, אחר כך למדתי בבית ספר תיכון ותוך כדי הלימודים עבדתי בעבודות שונות. התגייסתי בשנת 1970 לסיירת "שקד", היה לי שירות מעניין, מאוד אהבתי את הצבא. השתחררתי מהצבא אחרי מלחמת יום הכיפורים.

סיפור היכרותי עם בת זוגי מעניין מאוד, סיימתי את עבודתי ועליתי לאוטובוס במטרה לחזור הביתה, בעודי מחפש מקום ישיבה באוטובוס, עיניי נתקלו בבחורה יפה מאוד, בליבי אמרתי "זאת תהיה אשתי", התלבטתי מה לעשות, שלפתי פיסת נייר, וכתבתי לה שיר, וכך התפתח הרומן הגדול עד עצם היום הזה.

יש לי כמה תחביבים: אני אוהב לטפל בגינה, לבשל, להיות עם נכדיי האהובים ולטייל בארץ ובעולם.

המסר שלי לדור הצעיר שאף פעם אסור להרים ידיים ולהתייאש גם שהמצב קשה, "צריך להאמין בעצמך ולהילחם להשגת המטרות אותם רצית", כדי להשיג את המטרות צריך לעבוד קשה וללמוד כל הזמן גם מניסיונם של אחרים.

הזווית האישית

יואל: לי היה כיף לעבוד ביחד עם סבי, לשמוע סיפורים חדשים וישנים מעניינים ומרתקים, ולהכיר יותר את הסיפור המשפחתי שלי מהצד של סבי.

סבא אריק: היה לי כיף גדול להיפגש עם יואל בפרויקט, ללמד אותו ולחשוף אותו להיסטוריה המשפחתית שלי. במהלך הפרויקט אבי נפטר וזה הדגיש עבורי את החשיבות בהעברת הסיפור שלי ושלו לדור הבא.