מאגר סיפורי מורשת

שמי הני קורץ ואני לומדת בכיתה ו' בבית ספר אור מנחם חב"ד ערד. השם המלא שלי זה הניה, ואני קרויה על שם סבתא רבתא שלי, הרבנית העניא חאשא שוסטרמן (לבית פרדקין) אשתו של הרב מרדכי שוסטרמן, הבעל קורא של הרבי.

אני נולדתי בכו' תמוז, כחודשיים אחרי שהיא נפטרה בז באייר התשע"א

בחרתי לספר עליה:

סבתא שלי נולדה לפני 102 שנה בתאריך כ"ח חשון ה'תרפ"א בשנת 1921 ברוסיה שאחרי מלחמת העולם הראשונה.

השנים האלו היה בלגן, הקומוניסטים השתלטו על רוסיה ואסרו על לימודי יהדות ודת. כתוצאה מכך היא לא למדה אף פעם בבית ספר מסודר ובנוסף לכך, היא הייתה הילדה הדתייה היחידה בעיירה שלה. למרות זאת, היא מספרת על עצמה, שהייתה לה ילדות רגועה ויש לה זיכרונות מאוד טובים.

לאמה קראו פייגא (ועל שמה אמי תחי' קרויה) ולאביה קראו זוסמן הי"ד. היו לה שני אחים נחמיה וגרשון.

בשנת ת"ש 1940 היא התחתנה עם סבא שלי מרדכי, ועברה יחד איתו למוסקבה, דבר שהציל בעצם את חייה. שנה אחרי החתונה שלה, כשהם חשבו, שהחיים יתחילו להירגע ולהיכנס לשגרה, פרצה המלחמה. הגרמנים התקיפו את רוסיה. היא נאלצה לברוח לסמרקנד ביחד עם תינוקת, שזה עתה נולדה. שם הם שרדו בניסים את כל המלחמה.

אחרי המלחמה היא גילתה שהיא נשארה היחידה מכל משפחתה. ההורים והאחים שלה כולם, שנשארו בבלרוס נהרגו ע"י הנאצים ימ"ש. המשפחה שלה, עם עוד בת שנולדה באמצע המלחמה, הצליחו לברוח לפולין ומשם לצרפת ומשם לארה"ב.

למרות, שלא היתה לה כל השכלה, כי היא אף פעם לא למדה בשום מקום. היא הייתה מחנכת ומנטורית למאות אנשים נזקקים ושבורי לב. הבית שלה תמיד היה פתוח לכל מי שהיה צריך ארוחה חמה או יד תומכת. בתקופה שגרו ברוסיה סייעה והסתכנה במסירות נפש לכל מה שקשור ליהדות ולהישרדות.

בסתר היא יצאה לאפות מצות ולדאוג לאוכל כשר. היא עשתה המון בחייה, נדדה ממדינה למדינה, שרדה מלחמת עולם, והתחילה חיים חדשים בארצות הברית. סבי כינה אותה: "כשושנה בין החוחים, כן רעייתי"

אבל ללא ספק הדבר הכי חשוב זה שהיא השאירה אחריה, דור שלם שהתחיל ממנה, 6 ילדים, 60 נכדים, ומעל 250 צאצאים נוספים, דור רביעי וחמישי.

תחשבו טוב, אישה אחת, הניצולה היחידה מהמשפחה, בפחות מ-90 שנה השאירה אחריה מעל 300 צאצאים. תמיד היא אמרה, שזו הנקמה שלה בנאצים, המשפחה הגדולה שהיא השאירה אחריה!

השנה כשטסתי לרבי לכבוד הבת מצווה שלי עליתי לקברה בבית העלמין(אותו בית העלמין שבו נמצא אוהל הרבי).

הזוית האישית

הנכדה הני: זכיתי להיקרא בשמה מבלי להכיר אותה, משתדלת ללכת בדרכה ושיהיה לה נחת ממני