מאגר סיפורי מורשת

מספר מילות פתיחה שנכתבו על אבי שלמה קנדליק ז"ל ב"יד ושם" לאחר העדות שמסר בשנת 1971.

"נדירים הם העדים כשלמה קנדליק, אשר במשך כ-6 שנות שהותו תחת הכיבוש הנאצי, לא ציפה אף פעם לחסדי הגורל וחיפש תמיד לעצמו דרכים להצלה. עדותו עמוסה מצבים סוערים של יוזמות ותכנונים למציאת מוצא אפשרי לצאת בשלום מכל סכנה."

אבי היה קצין יהודי בצבא הפולני, בשנת 1939 נפל בשבי הגרמני, כבר אז הוא הבין שעל מנת שיוכל להינצל, עליו להימנע מלהישאר זמן ממושך במקום אחד-יש להיות כל הזמן בתנועה….

הוא ברח ממחנה השבויים, היה מפקד יחידה פרטיזנית פולנית, ניסה להציל את משפחתו מגיטו בריסק, נתפס באקראי על ידי הגרמנים בעת מצוד על פולנים לעבודות כפיה, השתתף בבניית המשרפות במחנה ההשמדה מיידנק, הצליח לברוח מהמחנה ליערות וחי שוב כפרטיזן. הוא נשבה והועבר למחנה טרבלינקה, משם הצליח לברוח וחי בוורשה כפולני, עד שנתפס והועבר למחנה ההשמדה "אושוויץ". סיפור בריחתו ממסע המוות הוא סיפור הרפתקאות מדהים ומרגש שיכול לספק חומר רב לסרט פעולה.

אבי נולד בעיר בריסק בשנת 1915, שם סיים את הגימנסיה "תרבות", בגיל 20 התגייס לצבא הפולני ושירת בגדוד רגלים כקצין. למד באוניברסיטה בוורשה שנתיים וחצי משפטים ומתמטיקה, אבל לא סיים כי בשנת 1939 גויס כקצין מילואים למלחמת העולם השנייה.

באחד הקרבות נתקל בשני גרמנים ובקרב כידונים נפלו שלושתם לבור, כאשר שני הגרמנים ההרוגים מוטלים עליו בבור, אבי כנראה קיבל מכה בראש והתעלף.

חייל מהמחלקה של אבי היה עד למקרה וחשב שאבי מת בקרב, הוא הצליח להגיע לבריסק והודיע למשפחה ששלמה נהרג, ההורים ישבו שבעה והיו בטוחים שבנם נהרג, (זה נודע לו אחר כך). אבי התעורר מהעילפון והצליח להשתחרר מהבור, דממה שררה מסביב, נותרו מסביב הרבה גופות. הצבא הפולני חוסל והצבא הגרמני התקדם קדימה. אבי במדים קרועים ומגואלים בדם נותר לבד, הוא קרע את דרגות הקצונה מעליו, כי ידע שהגרמנים בטוח יהרגו קצין פולני במידה וייתפס.

עד מהירה הגיע משמר צבאי גרמני ולקח אותו למחנה שבויים. בתחקיר הוא אמר שהוא חייל פולני ולא ציין כמובן שהוא יהודי.

באחד הימים בקשו הגרמנים ששני חיילים יתנדבו לנקות בית של קצין גרמני בעיר, אבי הבין שזו הזדמנות לצאת מהמחנה ולברוח, אבי ועוד חייל יצאו מהמחנה מלווים בחייל ששמר עלים עם נשק. באחת הסמטאות מבלי לתאם עם החייל הפולני השני, אבי התנפל על החייל הגרמני, ונתן לו מכה בראש עם קת הרובה, החייל התעלף ואבי ברח עם הנשק, רץ לכיוון תחנת הרכבת ונכנס לקרון רכבת מסע שעמדה בתחנה. הרכבת התחילה לנסוע, אבי לא ידע לאן נוסעת הרכבת אבל, זה לא הטריד אותו, הכי חשוב היה לברוח מהמקום ולא להישאר במקום אחד.

בדרך אבי פתח אריזות של אוכל שהיו בקרון, השביע את רעבונו, כדי שיוכל להמשיך בבריחה. תוך כדי נסיעה פתח מעט את דלת הקרון, כדי לראות לאן הרכבת נוסעת, לפתע הוא רואה שהרכבת נכנסת לטרספול, שזו עיירה קטנה מעבר לנהר הבוג, קרובה לבריסק עיר הולדתו, הוא קפץ מהרכבת באחד הסיבובים כשהרכבת האטה ממהירותה והחל ללכת לכיוון בריסק.

בין טרספול לבריסק הפריד נהר הבוג, מכיוון שלאבי לא היו תעודות מזהות והוא פחד שיתפסו אותו ולכן החליט לעבור את הבוג בשחייה.

הוא חיכה עד שיחשיך, הוריד את הבגדים וקשר אותם על הראש עם חגורה שלא יירטבו ונכנס למים הקרים כקרח, שחה במהירות ועבר את הנהר, התלבש מהר והתחיל להתקדם לעבר הגשר שהיה שם מהימים עברו, הוא התקדם ופתאום הוא רואה נהר שני לפניו… אבי התחיל לחשוב שהשתגע והוא הוזה, הוא החליט לחזור אחורה והגיע לנהר שחצה ואז הבין שיש עוד נהר והוא לא התבלבל, הוא הבין שהוא נמצא בין שני נהרות שמשום מה לא ידע על קיומם, הוא ידע רק על נהר בוג אחד, שוב הוריד את הבגדים וקשר סביב ראשו ושחה במים הקפואים, לימים נודע לו שהרוסים חפרו תעלה עצומה מקבילה לבוג להקשות על הגרמנים את חציית הנהר ואבי נתקל בדיוק למקום של ה"זרועות "של הבוג.

כך מותש וקפוא הגיע אבי לבריסק עיר מולדתו, בתחילה ראה רק פולנים מסתובבים בעיר, הגיע לבית הוריו, דפק בדלת ואז פתחה את הדלת פולנייה ששאלה לרצונו? מיד הבין שהיא גרה כרגע בבית הוריו, הוא הבין שהמצב לא טוב והחליט לצאת מהעיר.

פתאום הוא שמע פקודות בגרמנית, הוא ניגש לקרן הרחוב וראה פלוגת יהודים עם טלאי צהוב, הוא עקב מרחוק אחריהם והבין שהם חוזרים לגטו. בשער הייתה קבוצה של המשטרה היהודית של הקהילה, הוא התרחק מהשער וקפץ מעבר לגדר, בהמשך כשאף אחד לא ראה, התחיל להסתובב בסמטאות ולשאול יהודים על משפחתו? כל היהודים נמנעו לדבר אתו כששאל על משפחתו, כי לא זיהו אותו. כשלפתע שמע קול אשה שקראה בשמו: "שלמה", זו הייתה דודתו שזיהתה אותו, היא ספקה כפיים וסיפרה לו שאמרו להוריו שהוא נהרג בקרב. היא הובילה אותו לבית הוריו בגטו. הייתה פגישה מרגשת עם הוריו ואחותו הקטנה. חמישה ימים היה בבית, רק בערבים הוא התגנב וניסה לארגן קבוצה של צעירים יחד עם הוריו שיברחו מהגטו ליער.

לצערו, אף אחד לא האמין לסיפורים שלו, חשבו שהוא השתגע, הם לא שמעו כלום ולא העלו בדעתם שקיימים מחנות ריכוז ושירצחו אותם… הוא נוכח שחבל על הזמן, אבל לא ויתר.

לילה אחד שמע המולה, צעקות, בכי ויריות בתוך הגיטו, סבא וסבתא והוריו התגודדו סביבו בפחד, הוא הבין שכבר לא יוכל להצילם, הוא איחר את המועד…

וכך סיפר: "הם התחילו לארוז את החפצים, להרגיע אחד את השני ואני עמדתי מהצד, ידעתי שאלה הרגעים האחרונים שאני רואה את הורי ושאלה הרגעים האחרונים של הגטו…

החלטתי שאני לא הולך איתם, באתי להציל, אבל לא הצלחתי, ידעתי שהם אבודים וכרגע אני יכול להציל רק את עצמי, לא יכולתי להציע להורי ללכת איתי, זה היה קשור לקפיצות דרך גדר התיל. לא יכולתי לקחת את אמי הזקנה ואבי החלוש וגם לא את אחותי הקטנה. לא העזתי לומר להם את האמת, הם האמינו שלוקחים אותם למחנה עבודה … לא עמד בי הכוח הנפשי ואני מצטער על זה עד היום. אמרתי להם שאני יוצא לרגע לראות מה קורה? ידעתי שלא אחזור…

ברגע שיצאתי הפכתי להיות בחזרה לאיש היער, נעלמו הרגשות, אני שוב מתחיל להילחם על חיי…

כשיצאתי מהבית ראיתי כבר כמה בתים בלהבות, השמיים האדימו, קללות בגרמנית נשמעו מסביב ואני חמקתי בין הסמטאות, הגעתי לשער הגטו ושם עמדו כמה אוקראינים ששמרו שאף יהודי לא יצא, שלפתי אקדח ויריתי באחד והצלחתי לעבור את השער, קפצתי מעבר לכמה גדרות בחצרות וכעבור כמה דקות הייתי מחוץ לעיר שוב בדרכי אל החופש……

ניתן לקרוא עוד על שלמה ארליך

אתר ארגון הפרטיזנים ולוחמי המחתרות – ממקימי המחתרת הלוחמת בגטו בריסק (Brest). ביום חיסול הגטו (15.10.1943) ברח מהגטו תוך שהוא יורה בשני גרמנים.

הזוית האישית

עופרה ארליך: תיעוד סיפורו של אבי נעשה בשנת 1971 על ידי "יד ושם". מסיפור חייו התגלה אבי כאדם שיכולת ההישרדות שלו מדהימה, הרצון לחיות ולהינצל מכל מצב, לברוח מכל סיטואציה ולהינצל – תכונות אלה הראויות להערצה, שבזכותם הצליח לשרוד בתקופת התופת! משפט המפתח שלו היה: "להיות תמיד בתנועה"  – בזכות יכולת זו הוא ניצל ושרד.

סיפור זה הועלה לפרסום ע"י המדריכה עופרה ארליך, במסגרת ההשתלמות למורים מובילי תכנית הקשר הרב דורי, שהתקיימה בבית יציב בתאריך 4.7.22.