מאגר סיפורי מורשת

פרטים אישיים

שלום, השם שלי הוא נתן ירושלמי ואני סבא של איתי. נולדתי באספהאן, איראן בתאריך 2.4.1934 והיום אני בן 88 ואני מדבר פרסית. ההורים שלי הם דויד ואסתר ירושלמי ושניהם נולדו גם כן באותו המקום. באותו הזמן הייתה הרבה אנטישמיות ובמיוחד באזור שהייתי בו כיוון שאיראן היא מדינה מוסלמית שלא אוהבת יהודים. בתקופת השואה הייתי בן 5-6 ולמרות שהנאצים לא הגיעו לאספהאן, מאוד פחדנו. אפילו השכנים המוסלמים שלנו התחילו לחלק ביניהם את הבתים שלנו למי יקבל מה אחרי שיקחו אותנו.

ילדותי

אני גדלתי באספהאן, החבר הכי טוב שלי גר כרגע בארצות הברית, אנחנו באותו הגיל ועדיין בקשר ומה שמפתיע זה שהוא הבן של אחותי נצרת. אנחנו תשעה אחים, אני השמיני מבניהם וכשנולדתי אחי הגדול כבר היה בן 30. אנחנו גרנו בבית קרקע בשכונה יהודית ורוב האחים שלי כבר עזבו את הבית אז היה מספיק מקום לכולם.

המשחק האהוב עליי היה כדורעף והייתי ממש טוב בזה ובגלל שלא היה כדור שיחקנו עם כדור מסמרטוטים. פעם אחת הלכתי עם אחותי לאה אל השוק לקנות עגבניות והיה ילד מוסלמי שנתן לי מכה עם מקל בגלל שאני יהודי אז קיללתי אותו והאבא של הילד התחיל לרדוף אחרי ולהכות אותי.

תקופת בית הספר והלימודים

בזמני לא היו גני ילדים, אז אני הלכתי לרב של הקהילה היהודית באזור ומכיוון שלא היה מקום מסודר ללמוד אז במסדרון של בית הכנסת היו מרכזים את כל הילדים והיינו יושבים על הרצפה ולומדים. כשהייתי בן שמונה למדתי בבית ספר אליאנס והמורים היו מאוד אכזריים, כל יום היינו מקבלים שיעורי בית של 20 עמודים מי שלא עשה אותם קיבל מכה עם סרגל. מי שתמיד היה בא בלי שיעורים היו נותנים לו כובע ארוך ועוברים בכל הכיתות בבית הספר בשביל לבייש אותו וזה אפילו קרה גם לי!

 תמונה משפחתית – סבי וסבתי עם ילדיהם

היכרות נישואים ובניית משפחה

את אשתי, סבתא של איתי, אסתר, הכרתי דרך אחי ציון שהיה נשוי לדודה של אסתר. פעם אחת אסתר עשתה טיול באספהאן וקנתה ממני כמה תכשיטים לחבריה (באותו הזמן הייתי צורף) וככה הכרנו. פעם אחת שביקרתי בטהרן (שם אסתר גרה) ואחרי שאני והיא כבר היינו בני זוג הלכתי למשפחתה וביקשתי להתחתן איתה והם הסכימו. כמה שנים אחרי נולדה בתנו הראשונה ג׳נט ואחר כך נולד יוסי. הילד הקטן ביותר שלנו הוא אורי, שהוא אבא של איתי. בשנת 1990 נולדה לנו הנכדה הראשונה מיכאלה ולפני ארבע שנים הנין הראשון ושמו איתמר.

יציאה לגמלאות וחוויותיי כיום

עד לפני כמה שנים היינו גרים באשקלון ואז עברנו לשכונת פולג שבנתניה, כדי להיות קרובים יותר לבן הקטן שלנו אורי. מאז אני מאוד אוהב לבקר את המשפחה ואת האחים שלי ולעשות טיולים ולהסתובב סביב העולם עם הילדים והנכדים האהובים שלי. אחד החלומות שיש לי הוא לחזור לאיראן ולראות את המקומות שגדלתי ולמדתי בהם ואיך הם השתנו עם השנים.

לפני ארבע שנים הנכדה הגדולה ביותר שלנו מיכאלה עברה לגור לידנו עם שני הנינים שלנו, כדי להתקרב אלינו וגם כדי שנעזור לה עם הילדים הקטנים.

הזוית האישית

סבא נתן: מאוד נהנתי לשבת עם נכדי איתי ולעזור לו לעשות את העבודה המדהימה הזאתי, שלא רק מלמדת אותו על מה שהיה באותם הימים, אלא מקרבת בינינו עוד יותר. בנוסף לכך בזמן שעשיתי את העבודה נזכרתי באותם הימים ובכל מה שהיה וזה פשוט העלה לי חיוך על הפנים.

איתי: היה לי ממש מהנה לשבת ולעשות את העבודה עם סבא שלי. גיליתי עליו דברים שלא ידעתי לפני כן והתקרבתי אליו מעבר לרק לבקר ולהיות איתם כל שישי. למדתי לא רק עליו ועל המשפחה שלי, אלא גם על החיים שהיו באותה התקופה ומאוד נהנתי לעשות איתו את העבודה הזאת.