מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמי רייספלד לבית בטר. נולדתי בתאריך 18.4.1949, י”ט בניסן ה’תש”ט. נולדתי בבית חולים בילינסון בפתח תקווה, וברוב שנות ילדותי גרתי ברמתיים, כיום הוד השרון.

אני נקראת על שם סבתי זיסלה, בעברית- מתוקה, אבל הוריי העדיפו את השם נעמי, שזה דומה בגלל המילה "נעימה". אני בת יחידה להוריי, אבי יעקב ז”ל ואמי קלרה ז”ל, שניהם עלו לארץ בנפרד מאירופה בשנת 1935, לפני מלחמת העולם השנייה.

רישום של לידתי בספר הילד של קק"ל

שלושה דורות, סבתא דבורה, אמא קלרה ואני נעמי

גרנו ברמתיים בבית פרטי, בית עם שלושה חדרים וחצר גדולה, בקדמת החצר היו עצי לימון, קלמנטינה ואשכוליות. לידנו גרו חקלאים שהיו להם פרדסי תפוזים, ולול תרנגולות גדול, ומהם היינו רוכשים ביצים ותפוזים. לשכן היה חמור ועגלה ולעיתים היינו נוסעים אתו ברחבי המושבה. באותה תקופה רוב משחקי הילדות היו מחוץ לבית, בשכונה. היינו משחקים: חמש אבנים, דוקים, מחניים, משחקי כדור שונים, דג מלוח, מחבואים, רכיבה על אופניים, בניית מחבואים מעצים ועוד…

בילדותי, הייתי מכינה עם שתיי חברות טובות שלי שיקויי בשמים מפרחים, עלים ומים. אהבנו להתארח אחת אצל השניה, לאכול ארוחות ערב ולפעמים לישון יחדיו. בילוי מאוד מקובל היה נסיעה לים בימי שישי או שבת במשאית שאספה נוסעים לים בהרצליה או לים של קיסריה. הלכתי לגן ילדים רב שנתי, שם הגננת הייתה דבורה והסייעת הייתה דורה. הייתי באותו הגן שלוש שנים עד שעליתי לכיתה א’.

חנוכה בגן הילדים

תעודת מעבר מהגן לבית הספר

בתי ספר ותנועת נוער

בית הספר היסודי היה בכפר מל”ל ע”ש יוסף אהרונוביץ’, בו למד בזמנו גם אריק שרון. בית הספר היה מכיתה א' – ח', ובשעות אחר הצהרים היו חוגים. באחד החוגים יצרתי דמות של במבי מקליפות ביצים צבועות, והתמונה נמצאת עד היום בביתה של בתי, שירלי. במסגרת החוגים היו גם טיולים, שמאוד אהבתי.

בגיל 10 קיבלתי פסנתר והתחלתי ללמוד נגינה, (למדתי אצל המורה חנן שטייניץ שהוא סבו של חבר כנסת, יובל שטייניץ). הפסנתר נמצא עד היום אצל בתי שרון, שלמדה נגינה בילדותה וחוזרת היום לנגן. אהבתי מאוד ללכת לתנועת נוער, הייתי כשנה בנוער העובד ולאחר מכן עברתי לשומר הצעיר. בתנועה היו לנו פעולות פעמיים בשבוע, בשלישי ושבת, ובימי שישי היו ערבי קן בהם היה נושא תרבותי/ערכי וריקודי עם, שמאוד אהבתי. גם בתנועה היו טיולים ארציים שחיזקו את אהבתי לארץ ולטייל.

טיולים בתנועת הנוער

למדתי בתיכון בית ברל ארבע שנים, שהיה יחסית רחוק מביתי, מזרחית לכפר סבא. אזור התיכון היה מאוד יפה וירוק והיה שם סמינר, ספרייה, ובריכה. לעיתים היינו לומדים מחוץ לכיתות, על הדשא.

בכיתה י"ב לקראת הבגרויות, ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, אבל לפני המלחמה "בזמן ההמתנה" לא היו מקלטים ולכן חפרנו בחצר תעלות כדי להסתתר בזמן האזעקות או ההפצצות. למזלנו המלחמה הייתה קצרה, נמשכה שישה ימים ויכולנו לעשות את בחינות הבגרות.

צבא

בצבא שירתי בנח"ל – "נוער חלוצי לוחם", וחלק מהשירות היה בקיבוץ נחשון. את הטירונות עשיתי במחנה 80 הממוקם אחרי חדרה. בסיום הטירונות נשלחנו עם הגרעין להאחזות הנח"ל בשניר. ההאחזות הפכה לקיבוץ אזרחי בשם שניר לאחר כחצי שנה.

סיום טירונות מחנה 80

בהיאחזות הנחל בשניר

חתונה                                                                

כשסיימתי את שירותי הצבאי חזרתי לקיבוץ נחשון (קיבוץ היעד) ומשם הלכתי ללמוד בבית ספר לאחיות בבית חולים השרון שהיה בפתח תקווה, שם הכרתי את סבא אילן. לאחר שנה של הכרות, בתום לימודיי כאחות, עזבתי את קיבוץ נחשון והתחתנתי עם סבא אילן בתאריך 24.10.1972.

אבא שלי נפטר לפני שהכרתי את סבא אילן, ולכן לא הכיר אותו. החתונה שלנו הייתה בתל אביב, במקום שנקרא "בית ציוני אמריקה". הייתה חתונה מאוד שמחה ונחמדה, היו הרבה אנשים שהייתי איתם בצבא, ולאחר החתונה נסענו לירח דבש באילת.

ביום נישואינו

צפת                                                                                                          

מיד אחרי החתונה סבא אילן קיבל עבודה בבית חולים בצפת, ועברנו לגור בצפת במשך יותר משנתיים. בצפת נולדו ילדינו ערן ושרון בהפרש של שנה ורבע.

זו הייתה תקופה מאוד יפה, אני עבדתי כאחות במרפאה. במהלך תקופה זו טיילנו הרבה בגליל, שם חווינו שלג בפעם הראשונה. באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, וסבא אילן גוייס לצבא ביום כיפור בשבת בבוקר. אני ירדתי עם ערן למקלט, ובהמשך בתקופת המלחמה נסעתי לאימא שלי, לרמתיים, עם ערן. כשסבא אילן חזר מהמלחמה עלינו בחזרה לצפת.

בית ספר לאחיות, בית חולים השרון

מטיילים בארץ

גרמניה

כשחזרנו למרכז, גרנו בכפר סבא, ילדינו ערן ושרון הלכו לגני ילדים. אחרי כשנתיים סבא אילן נסע להשתלמות ברפואה בגרמניה (1976), ואנחנו הצטרפנו אליו.

בגרמניה גרנו בעיירה מקסימה שנקראת באד – מרגנטהיים, ערן ושרון הלכו לגן ילדים גרמני ומהר למדו את השפה הגרמנית. סבא עבד בבית חולים, ואני לא עבדתי בכלל בגרמניה, היינו שם מעל שנתיים. טיילנו הרבה בגרמניה, וגם נסענו לטיולים מחוץ לגרמניה, ברכב פרטי. נסענו לספרד, ועברנו דרך איטליה וצרפת, נסענו ללונדון דרך הולנד ובלגיה, נסענו לשוויץ, וסיימנו טיול גדול באיטליה. בספטמבר 1979 נסענו ברכבת לוונציה (סבא נסע עם האוטו עד וונציה) ובוונציה עלינו על אונייה עם האוטו בדרך לנמל חיפה שבישראל, סבא חזר ברכבת לגרמניה ונשאר שם בערך עוד חודשיים, כדי לגמור את העבודה, ואחריי חודשיים הוא חזר לארץ.

חזרה לארץ

כשחזרנו לארץ ערן נכנס ישר לכיתה א'. אני עבדתי כאחות וסבא עבד כרופא. בשנת 1980 נולדה שירלי. לאחר לידתה של שירלי התחלתי לעבוד במחלקה לשיקום פגיעות ראש, ובהמשך עברתי להיות אחות אחראית במחלקת שיקום ילדים, בבית לוינשטיין ברעננה.

בהמשך עברנו לגור בהוד השרון, ושלושת הילדים למדו באותו בתי ספר-  בית ספר יסודי לפיד, חטיבת השחר ותיכון הדרים. שלושתם שירתו בצבא, ויצאו אחר כך ללימודים.

הילדים ערן, שרון ושירלי האהובים

נכדים

בשנת 2003 הפכנו מהורים להיות סבא וסבתא שמחים ומאושרים, כשנולד עידן הנכד הבכור, הבן של שרון. הנכדה השנייה שנולדה הייתה רותם, הבת של ערן, בשנת 2005. אחריה נולד אדר, הבן של שרון, אחיו של עידן, בשנת 2006. אלון הוא הנכד הרביעי הבן של ערן שנולד ב – 2007. אחריו נולד מורן אחיו בשנת 2009. שישה ימים אחריו נולדה סופי, הבת של שירלי, בשנת 2009. בשנת 2010 נולד נכד יקר נוסף, ששמו עומר, הבן של שרון. אחרונה חביבה נולדה נגה, הבת של שירלי, בשנת 2013.

הנכדים המקסימים

אירועים מכוננים

השירות הצבאי הייתה חוויה מיוחדת ומעצימה ושילבה ערכים חברתיים וחוויות משותפות. רצח רבין בשנת 1995, היה נקודת שבר חזקה בחיי ובחיי החברה.

חפץ מיוחד העובר במשפחה 

החפץ הוא מגילת אסתר, שכתובה על נייר שמגולגלת בתוך גליל מקרטון שעליו ישנם ציורים מנושאי מגילת אסתר. בתוך הגליל נמצא ספרון קטנטן שמספר את סיפור יצירת המגילה. המגילה נוצרה בגרמניה בסביבות 1930 והובאה לארץ על ידי אבא שלי שעלה לארץ בשנת 1935. אנחנו משתמשים במגילה לעיתים רחוקות, בעת קריאת המגילה בפורים.

מגילת אסתר המשפחתית

לסיכום

אנחנו שמחים להיפגש עם הילדים והנכדים בשבת פעם בשבועיים, מציינים ימי הולדת באירוע משותף, וחוגגים את חגי ישראל: ראש השנה, סוכות – בניית סוכה בחצר ביתנו, חנוכה ופסח. כמו כן אנו מקפידים לצאת לחופשה משפחתית לפחות פעם בשנה.

הזוית האישית

סבתא נעמי: קודם כל אני מאושרת שעומר בחר בי לתכנית הקשר הרב דורי. המפגשים היו מרגשים ושיתוף הפעולה עם עומר היה כיפי, העברת חוויות ממני אליו היתה רצופה ברצינות, למידה, הרבה הומור והרבה ביחד. עבודת המחשב רובה ככולה נפלה על עומר, שעשה הכל באהבה ובסבלנות. תודה על השיתוף.

הנכד עומר: נהניתי לבלות עם סבתי זמן רב ולהרחיב את הידע על עברה ועבר משפחתי. מאוד נהניתי לדבר ולשאול את סבתא שאלות ולקבל עליהן תשובות.