מאגר סיפורי מורשת

שמי קובי מנשה נולדתי ב1945 בפתח תקווה.

גדלתי בפתח תקווה ובילדותי הרגשתי שקיבלתי יחס מיוחד והייתי הכי אהוב מצד אימי. כשבישלה היא נהגה לשיר בזמן העבודה במטבח. בדרך כלל היא קראה לי לאכול פיתה עם המיץ של הכבד/ בשר עם חתיכות כבד ואמרה לי : "תאכל חיים שלי נשמה שלי"-  מתברר שכך אמרה לכל אחד בנפרד וכולנו אהבנו אותה. כשנפגשנו באזכרות של אמא כל אחד אמר: "אותי היא הכי אוהבת", כך כולם הרגישו.

בהמשך הגעתי לקיבוץ אפק בו אני גר עד היום. אֲפֵק הוא קיבוץ השוכן בין קריית ביאליק לקריית אתא, בדרום עמק זבולון. הוא היישוב הדרומי ביותר במועצה אזורית מטה אשר. השם אפק מופיע בתנ"ך בנחלת מטה בני אשר, כשמה של עיר מקראית שהייתה ממוקמת ליד מקורות הנעמן שלידם שוכן הקיבוץ. בקרבת מקום שוכנת שמורת טבע עין אפק. בעבר שמו של הקיבוץ היה "משמר הים". (ויקיפדיה)

בקיבוץ אפק הייתי אחראי על מערכת הקיטור לחימום מים, במערכת מים חמים וקרים- כולל טיפול והחזקתם. בנוסף הייתי טכנאי גז, וערכתי התקנות של מערכות גז בכל הקיבוץ.

בשנות השבעים טסתי לארצות הברית לבקר את אחי דרור ומשפחתו. בהמשך נסעתי גם לטיולים בהולנד, טורקיה, גרמניה, שוויץ ואיטליה.

התחביבים שלי היו לרקוד ולטייל.

סבי בעברו מאוד אהב לרקוד

 היום אני פנסיונר בן שבעים ושבע, לומד חוק ומשפט ועל המזרח התיכון ב"יעל" השכלה למבוגרים בעלי עשר שנות לימוד.

הקמנו משפחה והיום ילדיי ונכדי חיים בארץ. אייל נועה ואיתי גרים אתנו בקיבוץ עם ששת נכדיי.

ההרגשה מצויינת שהם אתנו בקיבוץ, ליאת גרה בתל אביב בינתיים עד שיסתדר ותבוא לקיבוץ עם ג'סיקה.

הזווית האישית

היה כיף מאוד ולמדנו הרבה אחד על השני, ומקווים שילדים אחרים גם למדו הרבה על הסבים והסבתות שלהם.