מאגר סיפורי מורשת

שמי בלה מייטיס, ברצוני לספר על בני המשפחה מצד אמי, שמה ריבה אטינזון. אימא שלי נולדה בעיר קישינב שבמולדובה.

בתמונה סבתא סוסיא ובנותיה. סבתא ריבה היא הקטנה מכולן

(זהות האישה המבוגרת בתמונה אינה ידועה)

משפחת אטינזון

סבא מיכאל סבתא סוסיא וארבעה ילדים: שלוש אחיות, סימה, יפה וריבה ואח אחד, הרשלה צבי.

בשנת 1928 המשפחה הצליחה להשיג שני אישורי עלייה (סרטיפיקטים) ולעזוב את המדינה ולעבור לארצות הברית. הוחלט שרק שניים מהילדים יעזבו את קישינב למען עתיד טוב יותר, וכך היה.

אח של אמי, הרשלה צבי, ואחותה הגדולה סימה, שהיו בני שש עשרה וחמש עשרה בהתאמה, עזבו את קישינב ועברו לגור בארצות הברית, אליה הם הגיעו בספינה, בהפלגה שנמשכה כחודש ימים. התכנון היה שישתקעו שם ולאחר מכן יצטרפו לשאר בני המשפחה. לצערם, האישורים עלו המון כסף והם לא הצליחו להשיג אישורים נוספים ולכן נשארו בקישינב.

בינתיים עברו מספר שנים האחות האמצעית של אמי, יפה, שהיית פעילה בארגון השומר הצעיר בקישינב, עלתה לישראל.

אימא שלי שהייתה הכי קטנה נשארה עם ההורים בקישינב. בשנת 1940 סבא שלי, מיכאל אטינזון , נפטר ממחלה. בשנת 1941 הגרמנים הנאצים פלשו לרוסיה והתחילה המלחמה. אימא שלי וסבתא סוסיא ברחו ברכבת הכמעט אחרונה לאוזבקיסטן, אבל בדרך סבתא חלתה ונפטרה ונקברה בקבר אחים. אמי נשארה לבדה והגיע בסוף לאוזבקיסטן. אימא עבדה שם במפעל צבאי שבו תפרו מצנחי רחיפה עבור הצבא.

כל שנות המלחמה משנת 1941 עד שנת 1945, אימא שלי לא הייתה בקשר עם שאר בני המשפחה. רק כשנה אחרי המלחמה, אחותה סימה, שחיה בארצות הברית, כתבה לאמי מכתב ונודע לה שאח שלהם הרשלה צבי נהרג בבלגיה כשנלחם לצד כוחות הברית נגד הנאצים. הוא לא היה נשוי במותו ונקבר בארצות הברית.

שלוש האחיות נפגשו בקישינב רק כעבור כ- 35 שנה.

אחרי המלחמה הכירה אמי, ריבה, את אבי, מיכאל, והם נישאו בשנת 1947. אחי הבכור, שמואל, נולד בשנת 1948 ואני נולדתי בשנת 1950. בגיל 7 התחלתי בית ספר וסיימתי את הלימודים בשנת 1967.

ביוני 1967 התחילה מלחמת ששת הימים ואנחנו כיהודים היינו מאוד גאים בתוצאות המלחמה. כל היהודים התרגשו מאוד וברכו אחד את השני לאור תוצאות המלחמה.

האחיות אטינזון במפגש מרגש בכותל המערבי בירושלים

התחלתי לעבוד בגיל 17 בטלגרף בקישינב ובמקביל למדתי בערב אלקטרוניקה וקשר בעיר אודסה שבאוקראינה.

את סבא דוד מייטיס הכרתי בשנת 1971, כעבור שנה נישאנו ובשנת 1973 נולד בננו הבכור, אלכס, אביה של עדי.

משפחתו שלך סבא דוד עלתה לארץ ישראל בשנת 1973.

המשפחה הגרעינית – אני, בעלי דוד ז"ל ובננו הבכור אלכס

בשנת 1975 המשפחה הגרעינית שלי (בעלי דוד, בננו אלכס ואנוכי) עלינו לארץ ישראל. בהתחלה גרנו במרכז קליטה בכפר יונה ואחרי שנה עברנו לגור לנתניה, שם אני גרה עד היום. למדנו עברית במרכז קליטה כחצי שנה והתחלתי לחפש עבודה.

דוד ואלכס במרכז הקליטה עם עלייתנו ארצה

לא מצאתי עבודה במקצוע שלי ואז עשיתי הסבה להנהלת חשבונות. בעלי עבד 35 שנה בתעשייה האווירית ואני עבדתי 36 שנה בקופת חולים לאומית. בשנת 1980 נולד לנו בן נוסף, בני שמו.

גם בימים לא פשוטים אלה, אני מאוד גאה להיות במדינת ישראל.

מתוך צילומי דורות

הזוית האישית

עדי: התוכנית הייתה כיפית ואני מאחלת לסבתא שלי שתרגיש טוב כל החיים ואני אוהבת אותה.