מאגר סיפורי מורשת

אני בחרתי לספר לכם את סיפורו של סבי שרגא.

סבי עלה ארצה מטשנאד שברומניה, בשנת 1964, כאשר היה בתחילת כיתה ז׳, בשבוע הראשון ללמודים, לאחר שקבלו אישור עלייה.

בתור ילד היה משחק עם ילדים אחרים מעיירתו במשחקים שהתקיימו בשדות, וגם בכל מיני מקומות. הם נהגו לשחק בחרבות, ובמשחקי כדורגל. סבי נהג ללמוד עם אחיו הגדול במעין ״חדר״ ללמוד אותיות עבריות וקריאה. בחדר הם היו נוהגים ללמוד עם הרב, שהוא גם היה השוחט בעיירה. לסבי היו הרבה חברים, חבורה, שאיתם הוא טייל, שיחק וביקר אותם מדי פעם. בחצר ביתו של סבי היו ארנבות שאכלו את הדשא במקום מכסחת דשא. היה לו כלב שקראו לו סינדרל, מלשון סינדרלה.

העלייה לארץ הייתה הגשמת חלום עבור סבי ומשפחתו. מאז שהוא זוכר את עצמו כל הזמן הם חשבו על דרכים לעלות ארצה. הוריו היו שורדי שואה ורצו לעלות למדינת היהודים. לקח להם הרבה שנים עד שהם הצליחו לקבל אשרה מהשלטונות ברומניה לעלות לארץ, וסבלו מהתנכלויות עקב הגשת הבקשה.

סבי הגיע לארץ בדרך ארוכה, תחילה, נסעה משפחתו מרומניה לאיטליה, משם הם לקחו אוטובוס לעיר נמל באיטליה ובנמל הם עלו על האניה שבה הם הגיעו לישראל. באניה היו הרבה אנשים והאניה לא נראתה כמו האניות של היום. על האניה היו נציגים של הסוכנות היהודית והם סידרו לכול אחד מקום על האניה. האניה הגיעה לחיפה, ומחיפה שלחו את סבי ומשפחתו לקריית שמונה. סבי מאוד התרגש להגיע לארץ ולפגוש את קרובי משפחתו, שעלו כמה שנים לפניהם לישוב בית הלל שליד קרית שמונה.

בשביל סבי לגור בישראל הרגיש מוזר, כי העברית הייתה חדשה לו. הוא ומשפחתו היו צריכים להסתגל לארץ, וגם התרבות וההרגלים היו שונים. לדוגמא, כשסבי הגיע לכתתו החדשה, המורה קרא בשמו אז סבי נעמד על רגליו, וכשהוא נעמד הילדים צחקו עליו משום שברומניה זה היה נהוג, ופה בארץ זה לא היה נהוג. היה לו מוזר גם שבכתה ישב מישהו לידו שתרגם לו את כל הנושא הנלמד, הוא לא הבין כלום. לאחר חודשיים הלך לאולפן קליטה ושם למד עברית, במקביל ללמודי כיתה ח׳, בכיתה ז׳ וח׳ סבי בקושי למד. כשסבי סיים את למודיו באולפן הקליטה, חזר לקריית שמונה כדי ללמוד בכיתה ט׳.

כשסבי גר בארץ בשנותיו הראשונות אזור מגוריו היה יחסית ירוק, היתה די הרבה צמחייה והכבישים לא היו סלולים כמו היום, בחלקה השני של הארץ, בדרום היה מדבר. לא היו יערות, אפילו בצפון הארץ משום ששם רק התחילו לנטוע את העצים. הייתה הרבה עבודה אז הביאו הרבה אנשים לשם קידום מראות הארץ. ברומניה ובארץ היו דברים אחרים. למשל, כשסבי נסע לבקר את משפחתו בבית הלל הוא ראה שהצמחים שם מושקים בממטרות, מה שלא היה ברומניה, לעומת זאת ברומניה היתה טלוויזיה ובישראל לא היתה עדיין.

כשסבי היה ילד הוא היה נוהג לעסוק במשחקים, ברכיבה על אופניים ובהליכה לחצבני. שם הוא ומשפחתו היו נוהגים לשחות ולדוג דגים ביחד. בין הצבא לאוניברסיטה עבד בתור טרקטוריסט, כדי לממן את לימודיו בבן גוריון. סבי שירת בצבא בין 1969-1972 ובאוניברסיטה למד הנדסת מכונות מ-1976-1972. במהלך לימודיו באוניברסיטה גויס לשירות מילואים במלחמת יום הכיפורים.

סבי פגש את סבתי אילנה, לראשונה, לאחר שסבי נשלח לירוחם לשירותו הצבאי. לאחר מכן הוא פגש אותה באוניברסיטה בעת הלמודים. הם למדו באותו הבניין ולכן הם היו מדברים ונפגשים מדי פעם. סבתי למדה  לתואר שני בכימיה, וסבי למד בבניין מחשבים. לאחר מכן סבי רצה לחזק את הקשר ביניהם, אבל סבתי לא רצתה קשר רציני איתו.  לאחר כמה שנים היא הסכימה, הקשר התחזק ביניהם והם התחתנו.

החלומות העיקריים של סבי היו. הראשון  – לעלות ארצה, והחלום השני – ללמוד הנדסת מכונות כשיגדל. בסופו של דבר שני החלומות התגשמו.

הזוית האישית

שחף: אני נהנתי מאוד לכתוב על סבי, בדרך גיליתי עליו הרבה דברים מעניינים, על הקשיים שהוא עבר ועל ערכיו טובים.