מאגר סיפורי מורשת

­ילדות

שמי מאיר הרן, נולדתי בתאריך 9.10.1947 בבית חולים בעפולה, ישראל, לשני הורים נהדרים בשם רחל ואליהו הופשטטר. לימים השם שונה להרן.

נקראתי מאיר על שמו של סבא שלי מצד אבי, אותו לא הכרתי מעולם כי הוא מת בשואה. ההורים היו ממקימי קיבוץ נווה איתן בעמק בית שאן. שם גרתי במשך שמונה שנים. בקיבוץ ישנתי בבית ילדים בלינה משותפת למרות שהוריי לא התלהבו מהרעיון אך לא הייתה אפשרות אחרת. כל יום בארבע אחרי הצהריים הייתי הולך לדירת הוריי, שהיו בה חדר שינה וסלון. שם הייתי נמצא איתם עד הערב כאשר את ארוחת הערב כבר שוב אכלתי בבית ילדים. בבית הילדים ישנו, שיחקנו ובילינו את רוב זמננו בו. היו לנו מטפלות שדאגו לכל צרכינו. מחוץ לבית ילדים בקיבוץ היו דירות ההורים, חדר אוכל משותף, מזכירות הקיבוץ, בית ספר וכמובן כל מבני המשק (נגריה, רפת, מכבסה משותפת ועוד).

למדתי בקיבוץ, בכיתות א' – ב' למדנו שישה עד שמונה ילדים בכיתה. למדנו לימודים רגילים עם מקצועות כגון: עברית, חשבון מולדת וכו'. בגן ובכיתות בקיבוץ הרבתי לשחק בגולות ועוד משחקיי ילדים.

יש לי שתי אחיות: שלומית, הגדולה ממני בארבע שנים וחני הצעירה ממני בחמש שנים. היו לי שתי דודות מצד אבא שלי (ששרדו את השואה), הן גרו בתל אביב ודוד ודודה מצד אימא (אשר גם שרדו את השואה) שגרו בבלגיה. לשתי הדודות מצד אבא לא היו ילדים. היה לי רק בן דוד אחד שאבא שלו, היה אח של אבא שלי ונפטר עוד בפולין (ארץ המוצא של משפחתי). כתוצאה מהמרחק הגיאוגרפי וסיבות אחרות כמעט לא היה לי קשר עם המשפחה מבלגיה ורק אחרי שהם עלו לארץ התהדק הקשר. הדודות שלי מתל אביב היו באות אלינו לחגים.

אחרי כיתה ב', הוריי נשלחו לשליחות עם כל המשפחה לפולין. אבא שלי היה שם מטעם גוף שנקרא "נתיב" שהוא חלק מהמוסד. אבא שלי עסק בהצלת ילדים יהודיים שהיו בבתי יתומים, מנזרים ומשפחות פולניות נוצריות. שאליהם הגיעו הילדים במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה. בפולין היינו שנתיים, שם למדתי בבית ספר אמריקאי והיו לי חברים ישראלים וזרים (למשל חבר מפינלנד). לפני שיצאנו לפולין הוחלף שם המשפחה שלנו לשם עברי "הרן" על פי הוראה של ראש הממשלה דאז דויד בן גוריון.

אחרי פולין חזרנו לפתח תקווה שם חייתי עד שהתחתנתי. למדתי בבית ספר יסודי חילוני "הס" עד סוף כיתה ח' (כשעליתי לתיכון). בית הספר היה במרחק של חצי שעה הליכה ברגל. היו לי חברים מבית הספר. מכיתה ו' הייתי חבר בתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד" שם הייתי פעיל מאוד ורוב חברי הגיעו מהתנועה הזאת. בתנועה היו לנו מפגשים שלוש פעמים בשבוע: שלישי, שישי ושבת. היו לנו טיולים משותפים. בתנועה הייתי עד כיתה יב' כשהייתי בכיתות י'-יא' הייתי מדריך של כיתות ה' ו-ו'.

בתקופת התיכון הייתי מאוד פעיל בתחומים רבים: רקדתי ריקודי עם, שיחקתי כדורסל, הייתי בוועדות שונות בנוער העובד והלומד וכמובן גם למדתי.

בגרות

לצבא התגייסתי בגיל 18 והייתי שלוש שנים בסיירת שריון. בסיירת התאמנו בניווטים, לחימה והתמצאות בשטח. אחרי שנה הלכתי לקורס קצינים, והמשכתי ביחידה עד לשחרור. בחרתי ביחידה זו כי תחומיה מצאו חן בעיניי, וכי היא יחידה קרבית. אחרי הצבא הלכתי ללמוד בטכניון בחיפה הנדסת בניין.

בטכניון למדתי לתכנן מבנים מסוגים שונים, גדלים שונים ועם בעיות שונות. במשך כל ארבעת שנות לימודי הייתי הראשון בפקולטה. אפילו כשהייתי בשנה השלישית כבר הייתי מתרגל של שנה שנייה ובשנה הרביעית הייתי מתרגל של שנה שלישית. למרות שמתרגלים הם בדרך כלל אנשים שסיימו ללמוד.

בנוסף בין השנה השלישית לרביעית כתבתי ספר לימוד שהשתמשו בו בטכניון למשך עוד עשר שנים. בחרתי ללמוד הנדסה מכיוון שהתעניינתי בנושא.

בזמן הצבא לא היה לי קשר רומנטי עם ליאורה, אשתי. רק בסיום הצבא ביקרתי אותה עם חבר משותף ואז היא מאוד מצאה חן בעיניי והמשכנו להיפגש עד שהחלטנו להתחתן. בשנה הראשונה לנישואינו סבתא עבדה כמורה ואני לימדתי במשרה חלקית בתיכון ליד חיפה, תוך כדי זאת שלמדתי בטכניון. וככה עבדתי עד סוף לימודי, וסבתא המשיכה לעבוד כמורה.

בשנה השלישית של הלימודים נולדה בתנו הבכורה מירב. ושנה אחרי גמר לימודי בטכניון נולד לנו און, ילדנו השני. שנה אחת לאחר הלימודים עבדתי כבר במקצוע בחיפה ואז עברנו לגור בפתח תקווה, שם התגוררו הורינו.

כשהייתי בן עשרים ושש פרצה מלחמת יום הכיפורים והשתתפתי בקרבות בדרום ולמזלי חזרתי חי, בריא ושלם. הייתי מגויס עוד חמישה חודשים עד שהשתחררתי. המשכתי לעבוד ובגיל עשרים ושמנה נולדה בתי השלישית מיה.

בגיל שלושים נסענו כולנו למדינת חוף השנהב, שם קיבלתי עבודה מטעם חברה שנקראת סולל בונה. בחוף השנהב הינו שבע וחצי שנים, במהלכן נולד אליק, בנינו הרביעי והצעיר ביותר. וזכיתי לנהל את הקמת פרויקט הקתדרלה בעיר הבירה של חוף השנהב, אבידז'אן. זה היה פרויקט מיוחד במינו שדובר עליו בכל העולם בגלל צורתו המיוחדת והקושי בהקמתו.

הקתדרלה הייתה בשטח כמו מגרש כדורגל, שגובהו החל מחמישה מטר והגיעה לשלושים מטר. צורתה הייתה צורה של משולש – התייחסות לשילוש הקדוש (האב, הבן, ורוח הקודש). מול קצה המבנה, צמחו שלושה מגדלים משולשים שהתחברו בגובה ארבעים מטר למגדל אחד שצמח עד שמונים מטר גובה. בקתדרלה היו סמלים נוצריים רבים ומוטיבים מחייהם של תושבי חוף השנהב.

הזוית האישית

הנכדה לירון: היה לי כיף לעבוד ולגלות דברים שלא ידעת על סבא שלי ועברו.

מאיר הרן: היה לי מהנה לעבוד עם נכדתי ולספר על חיי.