מאגר סיפורי מורשת

יעל נולדה בתל אביב בשנת 1947 לרות (שנולדה בגרמניה) ולמקס (שנולד ברפובליקה הצ'כית) רייזר. במהלך מלחמת העולם השנייה, מקס נלחם בצבא הצ'כי ולילה אחד המפקד שלו אמר לו לפשוט את המדים ולברוח, מכיוון שהוסכם עם הגרמנים להעביר להם את כל החיילים היהודים, וכך מקס הגיע לארץ בשנת 1939.

אבא של רות שמע שמועות על מחנות העבודה אליהם נשלחו יהודים והחליט לעלות לארץ ישראל ביחד עם אחיה של רות, רפאל. רות, שתי אחיותיה ואימא שלה עברו לגור עם משפחתה בפולין. רות ומקס לא עלו ביחד לישראל מכיוון שמקס רצה לעבוד ולהרוויח מספיק כסף לפני שרות, אמה ואחיותיה יגיעו לארץ.

לאחר זמן מה, למשפחה בפולין לא היה מספיק אוכל עבור כולם והם עלו לארץ ישראל בשנת 1936. רות ומקס היו מאוד מעורבים במשחקי הספורט של המכביה וכך הם נפגשו ונולדו להם שני ילדים – יעל ואחיה.

עד כיתה ה' יעל גרה בתל אביב ואז היא עברה לרמת גן, שם היא הצטרפה לתנועת הצופים, ובגיל 16 היא עברה שוב, הפעם לנתניה, היכן שההורים גרו עד מותם.

יעל מספרת שההורים שלה היו קשוחים. היא מתארת את עצמה כ"ילדת מפתח", ושהיא הייתה מאוד עצמאית. שני ההורים שלה עבדו, אז רוב הזמן היא ואחיה היו לבד בבית. יעל מספרת שהיא לא הייתה תלמידה טובה אבל היא היתה ספורטאית ומאוד חברותית. יעל גם מוכשרת בשפות, היא דוברת ארבע מהן – אנגלית, עברית, גרמנית וצרפתית.

בצבא יעל למדה שפה נוספת, שפת ההצפנה. ליעל לא היתה אפשרות לבחור את העיסוק שלה, אבל היא מאוד נהנתה בחיל האוויר בתפקיד מצפינה. יעל מתארת את החוויה שלה בצבא כחוויה מצוינת, היא מאוד נהנתה והכירה הרבה חברים.

אחרי הצבא יעל הצטרפה לאביה האופטומטריסט בעסק הקטן שלו, שם היא עזרה לאנשים לבחור מסגרות למשקפיים. היא עבדה בחנות במשך שנה כדי לחסוך לקראת נסיעה ללונדון.

בלונדון יעל עבדה בשגרירות הישראלית. לפני כן יעל מסבירה שהיא עבדה באגרקסקו -(Agrexco) כדי להתפרנס.

באותה תקופה יעל פגשה את בעלה, אלי. באחת מנסיעות העסקים של אלי, הוא רצה לקנות חליפה חדשה. כשהיה אצל החייט, הוא ביקש ממנו המלצה על מקום לארוחת הצהריים, ובמקרה יעל וחברתה סעדו באותה מסעדה. נוצר ביניהם קשר מיידי ולאחר אותה פגישה יעל נתנה לאלי את מספר הטלפון שלה. לאחר תקופת היכרות, יעל עברה ב- 1971, בעקבות אלי לקליפורניה כדי לעבוד איתו בעסק שלו, של שיווק קרקעות.

כשיעל עברה לקליפורניה היה לה מאוד קשה להסתגל לתרבות האמריקאית, היא מספרת שעברו עשר שנים עד שהיא התרגלה. למרות שיעל מסורתית אך לא דתיה, היא הצטרפה לבית כנסת על מנת להתיידד עם נשים אחרות מרקע דומה, וכמו כן להכיר יהודים שאינם ישראלים. כך נוצרה קהילה נחמדה.

דבר נוסף שיעל היתה צריכה להתרגל אליו, זה להיות אימא. כשיעל נישאה לאלי, כבר היו לו שני ילדים, אורן וריקי. היא אוהבת אותם כאילו הם שלה ומעולם לא התייחסה אליהם כאילו שהם 'ילדיה החורגים'. עם הזמן נולדו לה ולאלי שני ילדים משותפים – רונית ומיכאל. יעל מגדירה את עצמה כאימא אוהבת וגידלה את ילדיה עם הרבה יותר סבלנות וקבלה, שונה מאוד מאיך שהיא עצמה גדלה.

כיום יעל חיה באושר בלוס אלטוס, קליפורניה, עם בעלה אלי. היא עדיין מעורבת מאוד ונהנית לעבוד בעסק המשותף לה ולאלי אבל עם הזמן עסק זה יעבור לילדיה. בזמנה הפנוי היא אוהבת לבלות עם 11 נכדיה ולטייל איתם בכל העולם. היא אוהבת לארח בחגים בביתה בדרכים מודרניות ויצירתיות.

חשוב לה מאוד להדגיש את עצם היותה יהודיה וללמד על יהדות ולחימה באנטישמיות. היא הייתה רוצה לומר לדורות הבאים להיות גאים במי שאתם ומאיפה באתם.

המשפחה המורחבת

הזוית האישית

טל ורום: אנחנו ממש נהנניו לראיין את יעל ולכתוב את סיפורה. למדנו מיעל שמשפחה זה הדבר החשוב ביותר, במיוחד כשרחוקים מהמקור של התרבות שלך. למדנו גם שלהיות גאה בתרבות שלך זה מאוד חשוב ולא לתת לאחרים לספר לך אחרת.