מאגר סיפורי מורשת

שמי אלברט יפרח, אני סבא של נועה מכיתה ה' 3 בית ספר שמרית, נתניה, והשנה השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי.

נולדתי במרוקו בשנת 1948 בעיר קזבלנקה. יש לי אחות גדולה וחמישה אחים קטנים. גדלנו בבית קטן וצפוף. כשנולדתי הוריי קראו לי בשם בבר. כשהייתי קטן חליתי והוריי לקחו אותי לרב והוא החליף לי את השם לאברהם, על שם רבי אברהם בעל הנס, שהיה רב מקובל במרוקו.

בילדותי

יום אחד בעת שהיינו בבית הכנסת, באה משלחת של אנשים מאנגליה ושכנעו את הורי לשלוח אותי ללמוד באנגלייה הנדסה וארכיטקטורה. וכך בגיל 11 עזבתי את הבית ונסעתי עם ארבעה ילדים מהשכונה לארץ זרה. כשהגענו, הכניסו אותנו לישיבה. אחרי כשלושה חודשים הגיעה משטרה לישיבה ואמרו לנו שע"פ חוק אנחנו לא יכולים ללמוד שם, והעבירו אותנו ללמוד בבית ספר נוצרי.

בעת לימודיי

בגיל 15 וחצי שוב החזירו אותנו לישיבה. הרגשתי שאני לא מסוגל ללמוד תורה כל היום והחלטתי לפרוש מהלימודים. קניתי כרטיס למעבורת ועברתי מלונדון לפריז. בצרפת הוסיפו לי את השם אלברט, שם שמלווה אותי עד היום. גרתי אצל קרובי משפחה, עד שהגיעו מהסוכנות היהודית והציעו לי לעלות לארץ ישראל.

בעת נסיעותיי

הסוכנות שלחה אותי ברכבת למרסיי ושם במחנה חיכיתי כשבועיים לאונייה שתיקח אותי לארץ ישראל לפגוש את משפחתי שבינתיים עלתה לארץ. המסע לארץ לקח כשבוע, וכשהגעתי לנמל חיפה שלחו אותי במונית לעכו. במעברת נפוליאון בעכו פגשתי את משפחתי. גרנו בצריף, היה צפוף והחיים לא היו קלים. אחרי כשנה העבירו אותנו ל"בנייני רכבות".

ביקשתי מאבא שלי ללכת ללמוד בתיכון. הלכנו יחד לעירייה ושם הציעו לי ללכת לחפש עבודה ולעזור בכלכלת הבית. בלשכת העבודה שאלו אם אני דובר ערבית וכשעניתי בחיוב, הציעו לי ללכת לקורס קדם צבאי בנהריה. הייתי בן 16 וחצי ובמסגרת הקורס למדתי מורס בערבית. קיבלתי גם משכורת, 164 לירות לחודש, וככה עבדתי ולמדתי שנה וחצי עד שהתגייסתי לצה"ל.

בצבא שירתי ביחידת 8200, ואחרי מלחמת ששת הימים שלחו אותי לשרת בסיני. לפני סיום השירות הציעו לי לחתום קבע. רוב התקופה הייתי עשרה ימים בבסיס וארבעה ימים בבית. היה לי קשה לשרת בסיני כל כך הרבה שנים ולא לראות את המשפחה וביקשתי לעזוב. העבירו אותי לביריה. גרנו בדירה צבאית בצפת במשך חמש שנים. יצאתי לקורס נגדי משמעת, ולאחר כ-12 שנים בחיל מודיעין,  העבירו אותי לחיל חימוש למש"א 7100. שירתי כ-14 שנים כרב סמל בכיר, מפקד מחנה ומפקד משמעת.

מסדר דגלים מתקופת שירותי הצבאי

עבדתי קשה מאוד, ובכסף שחסכתי קנינו דירה בנתניה. שירתי בצבא עד הפרישה לפנסיה. לפני הפרישה השתתפתי בתחרות ארץ ישראל היפה והשתתפתי בטקס בבית הנשיא. אחרי הפרישה התנדבתי למילואים בקצין העיר והייתי אחראי על ארגון לוויות לחיילים באיזור השרון. כשפרשתי קיבלתי אותות הצטיינות על השתתפות במלחמות, ששת הימים, יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה.

את סימה אשתי הכרתי כשהייתי בן 17 והיא בת 13. במשך חמש שנים היינו חברים ובשנת 1970 התחתנו ומאז אנחנו יחד, יותר מ 50 שנה. יש לנו בת ושני בנים.

נועה יפרח, נכדתי האהובה שבזכותה אני משתתף בתכנית זו, היא הנכדה השישית מתוך תשעה נכדים.

ביום נישואינו

כיום אני פנסיונר של צה"ל, מתנדב ביד שרה פעמיים-שלוש בשבוע. אני נהנה לראות את משפחתי ולבלות עם הנכדים. אני דובר חמש שפות: עברית, ערבית, צרפתית, אנגלית ובגלל שלמדתי גמרא אני יודע גם יידיש. אני אוהב שירים של שנות ה-60, ללכת להצגות ולמופעי זמר. אני אוהב לטוס ולטייל בחו"ל.

הזוית האישית

סבא אלברט: במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, ביליתי עם נועה נכדתי ונהניתי מאוד להכיר את המשתתפים וסיפור חייהם, ולהכיר טוב יותר את התרבות הדרוזית. החלום שלי זה לזכות להיות בחתונות של נכדיי.

הנכדה נועה: הכי נהניתי מהטיול המשותף לדליית אל-כרמל, הכרתי חברה חדשה ושמחתי להכיר אנשים נחמדים ואת התרבות הדרוזית. היה נחמד לבקר בבית הספר שלהם ולטעום את האוכל הטעים שלהם. נהניתי מאוד עם סבא שלי במהלך המפגשים במסגרת התכנית. ממליצה מאוד על התכנית!