מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי משה נולדתי במושב בצת. כיום עיסוקי הוא מכנאי מטוסים (בטייסת כיבוי האש של מדינת ישראל). אני נשוי ויש לי שלושה ילדים.

הסיפור שלי לוקח אותי אחורה אל מלחמת המפרץ. מלחמת המפרץ התחילה בתאריך 2 באוגוסט 1990 ונגמרה ב-28 בפברואר 1991.

בתחילת המלחמה הייתי בן 34 והיו לי שלושה ילדים קטנים. כל המדינה היתה בלחץ ובפחד גדול, היו הרבה איומים מסביב ואי הוודאות הייתה רבה. הייתה האפלה והיינו צריכים חדר אטום שבו ישנו כל המשפחה יחד. היו אזעקות והיה חשש מפגיעת טילים, החשש היה שחלקם יהיו עם גזים רעילים, לכן היינו צריכים לחבוש מסכות אב"כ.

כדי שהמצב לא יפחיד את הילדים, ניסינו לגרום למצב להיות יותר משמח ופחות מלחיץ, כי הנראות של המסכות הייתה מפחידה מאד וההרגשה הייתה לא נעימה. לכן שמנו לילדים כובעים מצחיקים של ליצן, בוקר ועוד..

עם מסיכות האב"כ והכובעים במלחמת המפרץ

בנוסף, במהלך המלחמה היה חשש שניפצע מההדף של הפצצות לכן הדבקנו על החלונות מסקנטייפ בהצלבה, שמנו סמרטוטים רטובים על הרצפה מתחת לדלת.

הרגשות במהלך המלחמה היו מאוד קשות. היה פחד מהטילים והיינו צריכים לדאוג שלא יהיו לילדים טראומות. לשמחתי התקופה הזאת הסתיימה והיא מאחורינו, בתקווה שנכדינו לא יצטרכו להתמודד עם חוויות מסוג אלה.

משפחתי המורחבת

הזוית האישית

סבא משה: היה לי כיף לבלות בחברת הנכדה שלי, כיף להעלות זיכרונות ולהעביר אותם לדור הצעיר. התוכנית חיזקה את הקשר ביננו. הייתי רוצה לאחל לנגה שתמשיך להיות כמו שהיא, ואני בטוח שעוד מחכות לה חוויות רבות והצלחות רבות בחיים.

נגה הנכדה: למדתי להכיר יותר טוב את סבא שלי. נהניתי לשמוע את הסיפורים שהוא חווה בתור ילד/ נער/ אבא וזכיתי לחזק את הקשר שלנו. אני מאחלת לסבא שלי שנדע להמשיך לשמור על הקשר בינינו ושנמשיך לצבור חוויות חדשות יחד.