מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי תהילה רחנייב, אני תלמידת כיתה ו' בבית ספר חב"ד ערד, ואני רוצה לספר לכם סיפור על סבא רבא שלי, כפי שסיפר לי סבא שלי.

סבא רבא, אבא של סבא, זלמן צבי, נולד בשנת 1898 בסמרקנד שבאוזבקיסטן. סבא זלמן צבי התחיל ללמוד תורה בגיל 3 עם שלמה לב, שהגיע ברגל מארץ ישראל לסמרקנד, כדי ללמד בחורים יהודים תורה ומצוות. בסמרקנד הייתה קהילה גדולה של יהודים, שמנתה כ-2500 משפחות. סבא רבא זלמן צבי היה שם בזמן המלך פיוטר. סבא סיים את הישיבה הראשונה ואחר כך סיים ישיבה שניה וקיבל תעודה של מוהל ושוחט. הוא היה ידוע בידע התורני הרחב שלו. בגיל 19 הוא כבר היה מורה. סבא סיים את לימודי האוניברסיטה בהיסטוריה, ביולוגיה, בוטניקה ופיזיקה והיה מורה בכל המקצועות הללו. לאחר כמה שנים הוא נתמנה למנהל בית הספר. המשפחה שלו הייתה מלומדת ומשכילה, זה היה נדיר בתקופה הזאת.

בסמרקנד הייתה גם קהילה גדולה שהתחזקה יחד עם עדת הבוכרים, קהילה של חב"ד. מאז עדת הבוכרים התחברו יחד עם אנשי חב"ד ושנים רבות הלכו יד ביד.

אחרי מלחמת עולם הראשונה התחיל סבא רבא זלמן צבי להיות רב גדול. הוא עבר למדינה אחרת כדי ללמד תלמידי ישיבה. באותה תקופה היה רעב גדול, וכתוצאה מהרעב הוא  איבד חמישה ילדים. באותה תקופה הצבא האדום הרוסי תפס את השלטון וסילק את בית המלוכה מהשלטון. הם הקימו את ברית המועצות (ברה"מ) – איחוד של 15 מדינות יחד. לנין עמד בראש השלטון בברית המועצות. תחת משטר זה, השלטונות אסרו על היהודים ללמוד תורה ולקיים מצוות. על סבא רבא שלי נאסר לערוך ברית מילה ולקיים שחיטה כשרה.

אבל, סבא לא התחשב בהם. הוא המשיך למול ולשחוט ולקיים תורה ומצוות. הוא נתפס פעמיים וישב על כך בכלא, וכמעט שנשפט למוות על כך. רק בנסי-ניסים הוא יצא חי וחזר הביתה.

לאחר  פטירתו של אביו, הוא לא הצליח לקיים את כל המנהגים של ה"שבעה" כראוי, בגלל שעקבו אחריו על כל צעד ושעל שלו. עד שאביו של סבא רבא נגלה אליו בחלום ואמר לו: "למה אתה לא מתפלל במניין ולא אומר קדיש עלי? אני צריך את עזרתך בשמיים".

סבא רבא התעורר מחלומו והחליט שלמרות הכול הוא הולך לבית הכנסת, אוסף מניין אנשים ומעביר את השבעה כמו שצריך. ואכן, סבא זלמן צבי יצא לבית הכנסת באותו יום, אולם כאשר שב לביתו באותו ערב, כבר חיכו לו השוטרים הקומוניסטים. הם לקחו אותו והושיבו אותו בבית הכלא בגין ה"עבירה", שהוא לא הקשיב לחוק.

מלחמת העולם השנייה

בתקופת מלחמת עולם השנייה סבא התגייס למלחמה. למרות שהוא לא היה חייב להילחם, כי היה לו אישור שפוטר אותו. בית הספר שבו הוא היה מנהל אישר לו להישאר ללמד ולא לצאת למלחמה. אבל סבא החליט לצאת לחזית ולהילחם נגד הגרמנים.

באחד מלילות המלחמה הוא ראה בחלומו את רבו המגיע אליו ואומר לו: "אתה תעבור את הכל בשלום, תגיע בשלום הביתה, ויוולד לך בן."

וכך באמת קרה. סבא רבה ניצל, למרות שחיילי הפלוגה שלו נהרגו באותו קרב. הוא הגיע הביתה בסיום המלחמה ונולד לו בן, שזה סבא שלי. הוא נתן לו את השם שלמה לב, על שם רבו. זה היה הילד ה-13 של סבא רבא. לאחר מכן סבא איבד את אשתו כשהייתה בת 52, לאחר שהם שכלו שני ילדים נוספים. סבתא קיבלה קשה מאוד את פטירתם ונפשה לא יכלה לשאת את זה, היא נפטרה מרוב צער ויגון.

עם כל זה, האמונה שלו סבא זלמן צבי הייתה חזקה מאוד. ולמרות שהחיים שלו היו קשים מאוד. הוא האמין בבורא עולם וככה חינך את ילדיו. סבא רבא חי בסך הכל 67 שנים. הוא נפטר בשנת 1967, יהי זכרו ברוך. אמנם, ניתן לראות שסבא לא גידל זקן, אבל זה היה מחשש השלטונות, וזאת לאחר שנאסר פעמיים.

סבא נפטר ונטמן בעיר סמרקנד, באוזבקיסטן.

סיפור שם משפחתנו "רחנייב"

אני רוצה לספר לכם איך התחילה מסורת שם המשפחה שלי: "רחנייב" – פירושו – אדם בעל שיניים בולטות.

זה מתחיל מהדורות של אבות אבותינו. ראש משפחתנו ששמר תורה ומצוות, היה מתארח לעיתים בביתם של גויים, שהיו מזמינים אותו לארוחה. כמובן, שהאוכל שהוגש היה אוכל לא כשר. כדי שלא  לפגוע ברגשות המארחים, הוא היה אומר שהשיניים שלו יותר מדי בולטות החוצה והוא לא יכול לאכול כאלו מאכלים. 'רחנה' בבוכרית – פירושו אדם בעל שיניים בולטות. מאז דבק בו הכינוי "רחנה". שם זה נשאר במשפחה כסמל למסירות נפש, שלא לאכול אוכל לא כשר. כך זה נמשך כבר 500 שנה!!

אז אם תשאלו למה הוסיפו לשם משפחה את האותיות י',ו- ב', התשובה היא: לכל שמות המשפחות הבוכריים יש סיומת שמייחדת את העדה הבוכרית והיא: י',ו- ב' או ו' ו- ב' – כך אפשר לזהות את מוצא המשפחה.

הזוית האישית

הנכדה המתעדת תהילה: אני גאה להשתייך למשפחה שלי. תודה לך סבא על הסיפור המעצים.