מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר, נולדה בשנת 1943 (ככל הידוע), לא ידוע תאריך הלידה המדויק שלה. אך זכור, שהיא נולדה סמוך לחג פורים. על כן תמיד אנו חוגגים לה יום הולדת במרץ. מקום היוולדה הינו בבוקן אשר באזור פרס, מדינה מוסלמית עם ערכים שמרניים.

יש לה תשעה אחים. אימא שלה הייתה עקרת בית שטיפלה באחים שלה, אבא שלה סחר בבדים. לא הרבה זכור לה מתקופה זו, כשהייתה בת ארבע עלתה עם הוריה לארץ ישראל. שם חיו במעברה. סבתי גדלה והתחנכה במושב אשר בדרום.

סבתי עלתה לארץ עם הוריה ועם אחיה משה ז"ל. סבתי התחתנה עם סבי בתאריך 29.3.1971 ונולדו להם: לילך (אימא שלי) ואבי (הדוד שלי). סבתי עבדה כבתור סייעת בגן ילדים בחולון. כשאחותי נולדה בשנת 2000, סבתי עזבה את מקום העבודה כדי לטפל ולשמור עלייה.

משחק "אני זוכר"

כשסבתי אסתר הייתה ילדה קטנה היה נהוג במשפחתה לשחק משחק שנקרא "אני זוכר". סבתא שלי והמשפחה שלה נהגו לאכול כולם ביחד. וכאשר היה מדובר על ארוחה של עוף שלם אשר נקרא אצלנו עוף אדום (מאחר הוא מבושל עם חבושים מתוקים ברוטב אדום). בתום הארוחה היו מוציאים מהעוף עצם קטנה אשר מפוצלת לשני חלקים, שניים מבני המשפחה היו מתחרים ביניהם, הם היו אוחזים את העצם כל אחד מצד אחר ושברו אותה כך שכל אחד נשאר עם חתיכת עצם, ובכך בעצם הכריזו על תחילת המשחק. מטרת המשחק בעצם הייתה שכל פעם שאחד מהם פנה לאחר ונתן לו דבר כלשהו אז לפני שהשני היה לוקח את זה הוא היה חייב לומר "אני זוכר" אם לא אמר זאת הוא הפסיד ועליו היה לתת מתנה לזה שנתן לו .

המשחק גם יכל להימשך מספר ימים עד שמישהו שכח להגיד "אני זוכר".

כיום סבתא נשואה לסבא אלי, אימא לשני ילדים לילך (אימא שלי) ואבי (הדוד שלי).  בנוסף סבתא לשני נכדים אחותי הבכורה (תהל) ואני. סבתא וסבא גרים בחולון, אנחנו קרובים מאוד ומתראים הרבה.

הזוית האישית

דביר וסבתו אסתר תיעדו את סיפורה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בשנת הקורונה