מאגר סיפורי מורשת

שמי רות מלכה, נולדתי בשנת 1957, ברבאט שבמרוקו, ועליתי לארץ בשנת 1962.

אני האחות השביעית במשפחתי והכי קטנה. בילדותי לא עשיתי את מטלות הבית ותמיד אחיותי עשו הכל. אבל אני טיפלתי באחי שהיה נכה, ועשיתי הכל בשבילו.

מילדותי, אני זוכרת את בר המצוות של אחים שלי ואת החתונות של כולם אבל יותר מכל אני זוכרת את ימי העצמאות, כי בשבילנו זו הייתה שמחה גדולה, היה אוכל ריקודים ומסיבה גדולה בבית.

במהלך השנים התנדבתי בבתי חולים לחולי נפש במשך שלוש שנים, ועשיתי שליחות באוסטרליה שבה בעצם עודדתי ילדים ללמוד עברית ולעלות לארץ ישראל.

ברצוני להרחיב בסיפור מיוחד על אחי, שהשפיע מאוד על חיי: אחי השלישי חלה בפוליו בגיל שלוש. בהתחלה הוא היה נעזר בקביים ולאחר מכן הוא היה בעגלת נכים. קראו לו שמואל ובשם החיבה שלו, שמוליק. הוא היה אדם מאוד נעים וחביב על הבריות והחיוך לא סר מפניו. נהגתי לארח אותו אצלי בבית לשבתות וחגים. יצאנו איתו לטיולים ושהינו בבתי מלון. לכל מקום שהגענו כולם התחברו אליו ופינקו אותו. בהיותו בגיל שבעים החלטתי להפתיע אותו במסיבה רבת משתתפים שכללה את המשפחה המורחבת וחברים רבים. הוא אהב מאוד מוזיקה שמחה ובמיוחד מוזיקה מזרחית ולכן הזמנו זמר אהוב עליו וכן מקהלת ילדים. באותה שבת שהינו בבית מלון בירושלים ובמשך כל השבת שימחנו אותו בדברי תורה, דברי ברכה ומתנות לרוב מהמשתתפים. כמובן שהמקהלה והזמר לא הפסיקו לשיר במשך כל הארוחות. הוא התרגש מאוד וקשה היה לו אפילו להביע דברי תודה. זו הייתה השבת שהשאירה רושם עז על כל המשתתפים וכולנו נזכור אותו לעד עם החיוך שלא מש מפניו לעולם.

הזוית האישית

לטליה: אני מאחלת לך בריאות אושר שמחה נחת ושכל מורייך הורייך ורואייך ירבו ממך נחת. לסבתא: אני מאחלת לך הרבה בריאות יושר כושר אושר ואריכות ימים ושתמיד תדעי שאני (ובטוחה שגם את) שם לצידך בכל דבר ודבר! אוהבת טליה.