מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה יונה. שם הנעורים שלי היה רוקח, אני בת 72, נולדתי בתאריך 3.8.1950 בעיר צריפין, ארץ ישראל. קראו לי בשם עליזה מכיוון שלסבתא שלי מצד אבא קראו ליזה וקראו לי על שמה. ההורים, שאול ומזל פורטונה רוקח, נולדו בעיר טריפולי שבלוב ודיברו ערבית טריפוליטאית. בלוב נולדו להורים שלי ארבעה ילדים: שלושה אחיי ואחותי, הם עלו לארץ בשנת 1949. אחרי שנה בארץ, אני נולדתי ואחריי נולדו שני אחים נוספים. יש לי חמישה אחים ואחות אחת. 14.10.1973 איבדתי את אחי הקטן, שלום, שהיה בן 19, במלחמת יום הכיפורים.

קישור מאתר יזכור על האח שלום (ישראל) רוקח שנפל במלחמת יום כיפור

ילדותי

גדלתי עם משפחתי במחנה ישראל שהיה ממוקם בשדה התעופה בלוד עד שנת 1962. הייתי בת 12 ואז עברנו לגור בבת ים. הייתי ילדה מאוד חברותית והיו לי המון חברים. במהלך הילדות שלי הייתי משחקת עם האחים והחברים שלי במשחקים כמו חבל, שבע אבנים, קלאס וכו'. היינו נפגשים ומשחקים ביחד, הולכים לבית הכנסת ולפרדסים.

ליד הבית של סבתי, היה בית כנסת לעולי לוב, לשם הייתי הולכת עם משפחתי בשבתות ובחגים. בילדותי אהבתי מאוד להיות עם אימא שלי במטבח וכך למדתי לבשל מאכלים טריפוליטאים כמו קוסקוס ומפרום, חריימה, ועוד… היה לאימא שלי מנהג שאני ממשיכה אותו עד היום, והוא בחג פורים להכין עוגיות טריפוליטאיות שנקראות דיבלות ומקרות המסמלות שמחה לחג. מנהג נוסף שהיה אצלנו במשפחה הוא כשבועיים לפני חג הפסח היינו נוהגים להכין "בסיסה", תערובת של שקדים, תמרים, סוכריות ומפתח לפרנסה טובה.

תקופת בית הספר והלימודים

כשעברתי לבת ים בגיל 12 התחלתי ללמוד בבית הספר "ניצנים". למדתי בבית הספר מקצועות כמו חשבון, עברית, תנ"ך ותורה שבעל פה. מאוד אהבתי את המורה שלי לתנ"ך, קראו לה שלומית. היו לנו מורות חיילות שעזרו במקצועות הלימוד. הייתה לנו תלבושת אחידה בבית הספר, חולצה כחולה ומכנס שחור. היו לנו כל מיני טיולים מבית הספר למקומות שונים בארץ, כמו ים המלח, אילת, מצדה וכו'.

תקופת הבגרות

תקופת הבגרות שלי החלה בעצם בעיר בת ים שאליה עברנו כשהייתי בת 12 עד שבעצם התחתנתי בגיל 17. אהבתי מאוד לבלות בחוף הים, עד שלבסוף שם הכרתי את בעלי בגיל 16. תקופת הבגרות שלי הייתה די קצרה, מכיוון שהתחתנתי בגיל מאוד צעיר. לכן גם לא הייתה באפשרותי להתגייס לצה"ל.

בניית משפחה – היכרות ונישואים

כשהייתי בת 16, הכרתי את בעלי אברהם ז"ל, שהיה בן 27, בחוף הים בבת ים. לאחר שנה,  22.6.1066 התחתנו באולמי דליה בתל אביב. נולדו לנו ארבעה ילדים: בשנת 1969 נולדה הבת הבכורה שלי, מירה. קראתי לה כך על שמה של חמותי, מרים ז"ל. בשנת 1971 נולד הבן שלי עמוס, קראתי לו כך על שם חמי ז"ל. בשנת 1973 נולדה הבת שלי מזל, קראתי לה כך על שם אמי ז"ל. בשנת 1975 נולד הבן שלי שלום, קראתי לו כך על שם אחי שלום ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים.

לאחר שהילדים שלי נולדו, עברנו מהעיר בת ים לגור בעיר חולון, בה אני גרה עד היום. בעלי אברהם ז"ל, נפטר ממחלה בשנת 2007, אחרי 41 שנות נישואים. היום יש לי 11 נכדים ונין אחד. בימי שישי ובערבי חגים, כל הילדים והנכדים שלי מגיעים אלי הביתה ואנו עושים קידוש ביחד.

סיפורו של חפץ מיוחד העובר במשפחה מדור לדור

יש לי שלושה צמידי זהב שאימא שלי, מזל פורטונה ז"ל, קיבלה מאימא שלה ז"ל. מאז שאימא שלי נפטרה, אני עונדת את הצמידים האלו עד היום.

הזוית האישית

סבתא שלי היא זו שקיבלה אותי תמיד אחרי בית הספר, כי ההורים שלי עובדים. היא תמיד דאגה להסביר לי שלכבד את ההורים זה הדבר החשוב ביותר. נהניתי מאוד שסבתא שלי סיפרה לי על הילדות שלה. אני מאוד קשור לסבתא שלי, היא טיפלה בי מאז שהייתי תינוק, אני מבקר אותה מדי יום. בנוסף, גם נולדתי בתאריך יום הנישואים של סבא וסבתא שלי – 22.6.