מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של המשפחה שלנו מתחיל בישראל ובמרוקו. סבא מנחם נולד בישראל בשנת 1945 וסבתא מארי נולדה במרוקו בשנת 1950. אחרי שהכירו והתחתנו המשפחה גרה בהרצליה בבית קטן ונחמד.

אבא של סבא מנחם עלה לישראל מליטא ואימא שלו עלתה מפולין

סבא מנחם

כשסבא מנחם היה בן שלוש, קמה מדינת ישראל והזיכרונות מהילדות היו נחמדים וטובים. אבא של סבא היה פעיל מאד בציבור והשתדל מאד לעזור לחלשים וביחוד לעולים החדשים שבאו מארצות שונות והיה להם מאד קשה להסתדר בארץ. הוא היה אומן וצייר וביחוד אהב ריקועי נחושת, שעד היום אנחנו אוהבים מאד. לסבא מנחם היו הרבה חברים טובים מהתקופה הזו, עם חלק מהם נשמר הקשר עד היום, אבל במלחמת ששת הימים בקרב בירושלים נהרגו שני חברים טובים מאד. לאחד החברים קראו יוסי ועל שמו נקרא הבן של סבא – שהוא היום אבא של רונה.

סבתא מארי

ההורים של סבתא מארי נולדו במרוקו. לאבא של סבתא קראו מכלוף ולאימא קראו מרגו – שם משפחתם היה וקנין. החיים במרוקו היו  נעימים וטובים והפרנסה הייתה טובה מאד , לסבתא הייתה משפחה גדולה שהכילה הרבה קרובים וגם הרבה שכנים נחמדים, חלקם היו  יהודים וחלקם הגדול היו מוסלמים. תמיד היו יחסים טובים בין השכנים, אך לעיתים סבא מכלוף הרגיש חששות ודאג שהילדים יושפעו  מהמוסלמים ולא יגדלו כיהודים כפי שהוא היה רוצה. משפחת וקנין החליטה לעלות לישראל, בשנת 1962, על מנת להעניק חינוך ומסורת מתאימים לילדים. ההסתגלות של המשפחה בארץ הייתה קשה. לא נמצאה עבודה מתאימה לאבא של סבתא, הדירה הייתה קטנה מאד ולא התאימה למשפחה בת תשע נפשות בנוסף לקשיי השפה, כי אף אחד לא ידע לדבר עברית.

 סבא רבא וסבתא רבתא

סבא מנחם וסבתא מארי – כיצד הכירו?

סבא מנחם וסבתא מארי נפגשו במועצת הכותנה: סבא היה בן 23, בחופשה מהלימודים באוניברסיטה, בפקולטה לחקלאות וסבתא הייתה אז בת 18, לפני תחילת לימודיה באוניברסיטת בר-אילן. סבתא סיפרה לסבא שהיא מתכוונת ללמוד מתמתיקה – והוא כמובן התרשם מאד  במיוחד גם בגלל שהייתה יפה מאוד. סבתא התחילה לשים לב לסבא, שהיה חתיך וגם היו סימנים של כנפי צניחה על החולצה שלבש.

סבא מנחם וסבתא מארי

כאשר משפחת דינר ומשפחת וקנין נפגשו לראשונה הייתה הרגשה מאד נעימה.

משפחת דינר

מפגש ומיזוג של תרבויות

משפחת דינר הייתה כבר ותיקה בארץ עם תרבות "אשכנזית " ומשפחת וקנין הייתה חדשה מאד בארץ ותרבות "מרוקאית" , אבל היה ממש ניצוץ טוב בין המשפחות: סבתא טובה (אימא של סבא מנחם), אהבה מאד את סבתא מרגו (אימא של סבתא מארי) וגם מכלוף (אבא של סבתא מארי) מאד התחבר לסבא חיים (אבא של סבא מנחם).  הסעודה הראשונה של משפחת דינר אצל משפחת וקנין לא תשכח: האוכל המרוקני הטעים והמגוון עם ריחות מיוחדים וסיפורים עסיסיים על מרוקו ריתקו את כולם.

סבתא מארי הייתה צעירה, אבל השפעתה הייתה גדולה מאד בכלל וביחוד על האוכל של משפחת דינר – בבת אחת נוספו תבלינים עם טעם מיוחד וצבעים חזקים לתפריט האוכל של משפחת דינר – ושדרג באופן מיידי את טעם הארוחות.

סבא וסבתא התחתנו בשנת 1970 בהרצליה. סבא סיים את הלימודים בפקולטה לחקלאות וסבתא רק התחילה את לימודיה באונרסיטת בר אילן: שניהם היו צעירים והחליטו לשכור דירה ולאחר מכן קנו דירה בנתניה – קרוב למקום העבודה של סבא במשרד החקלאות, לאחר כשנה החליטו לעבור לגור ברעננה. המגורים ברעננה היו תקופה יפה ומאתגרת: האוכלוסיה הייתה מורכבת מהרבה זוגות צעירים עם חיי תרבות נחמדים וחברים טובים.

סבא מנחם אהב מאד מוסיקה והצטרף ללהקת זמר "הרעננים " וכל הזמן היה מזמר. סבתא מארי סיימה את הלימודים בהצלחה רבה והחלה לעבוד במקומות שונים. ברעננה נולדו שני ילדים מתוקים יוסי הבכור, הנקרא על שם חבר של סבא וקרן המתוקה הנקראת גם קרן, טובה, על שם אימא של אבא.

סבא השלים את עבודת הדוקטורט שלו בפקולטה לחקלאות והוחלט לנסוע להשתלמות בקליפורניה באוניברסיטה מאד ידועה – אוניברסיטת קליפורניה, שאחת השלוחות שלה היו בעירה קטנה שנקראת דיוויס.

יוסי וקרן לא ידעו כמובן אנגלית: יוסי, היה אז בן שבע. הוא השתלב מהר מאוד בכיתה א' בבית ספר יסודי ורכש מהר חברים חדשים ופטפט באנגלית נחמדה ביחוד עם השכנה שלנו שהייתה ממוצא אינדיאני. קרן הייתה עדיין קטנה, רק בת שנתיים, היא נשארה רב הזמן עם סבתא מארי, ובהמשך הלכה לגן ילדים שלוש פעמים בשבוע. אפשר היה להבחין בקווי אופי ברורים מאד אצל שני הילדים החמודים שלנו: יוסי מסתגל מאד לסביבה בתמימות מסויימת וקרן גם היא מסתגלת יפה מאד לסביבה, אבל בבדיקה מדודקת יותר של הסביבה ולא כל דבר מובן מאליו. שני ילדים מקסימים וחכמים.

בארה"ב טיילנו הרבה מאד – ויש לנו זיכרונות רבים ויפים, אבל כמובן חלק גדול מהזיכרונות נשכח אצל הילדים. השהייה בארה"ב הייתה חוויה מאתגרת,יפה ומענינת. סבא היה עסוק מאד באוניברסיטה והכיר אנשים חדשים וחכמים וסבתא… בילתה הרבה בקניונים ובטלויזיה עם מסך ענק והיה נחמד.

כשחזרנו לארץ עברנו לגור כפר סבא: המגורים בכפר סבא היו בבית משותף מעל סופרמרקט ולא היו נעימים במיוחד. לקרן זו הייתה תקופה טובה ומענינת.  היא הייתה בכיתה ב'  והצטרפה לחוג להתעמלות והייתה מאד בולטת ומצטיינת – ואף הציעו לה להצטרף למכון וינגיט – אבל זה היה כרוך במאמץ רב מידי וקרן הפסיקה להתעניין. יוסי למד בבית ספר, רכש חברים והיה כרגיל שמח וטוב לב. סבתא מארי התחילה לעבוד בבנק הבינלאומי כפקידה מתחילה והתחילה להתבלט ולהצטיין.

כשסבא היה בן 40  בשנת 1945 החלטנו לעשות צעד משמעותי ולבנות בית פרטי עם גינה קטנה באבן יהודה. קנינו מגרש תכננו את הבית ועברנו לגור באבן יהודה. בתקופה הראשונה, לילדים לא הייתה חברה אבל שני הילדים שלנו מאד חברותיים: שניהם למדו בביהס יסודי באבן יהודה ולאחר מכן בהדסים.

סבתא המשיכה לעבוד בבנק והתחילה לעלות בדרגות ובתפקידים גבוהים: מנהלת סניף בנק בהרצליה, מנהלת מחוז ולאחר מכן מנהלת מחלקת המשכנתאות של הבנק. סבתא היית מנהלת מצטיינת בכל תפקידיה: הביאה השגים גדולים לבנק ושמרה קשר טוב עם לקוחות הבנק וחלקם נשמרים עד היום.

סבא המשיך להתקדם בתפקידים מקצועיים: מנהל אגף הירקות במשרד החקלאות, מנהל מו"פ חממות ולאחר מכן עבר לעבוד בחברת נטפים. סבא נסע למקומות רבים מאד בעולם ויצר קשרים טובים עם אוניברסיטאות, מוסדות מחקר. חברת מסחריות וחקלאים רבים.  קשרים מענינים במיוחד נוצרו בקשר עם חברות גדולות באמצעות הבנק העולמי.

כאשר נשאלו הילדים איפה סבא? התשובה שלהם הייתה בדרך כלל בחו"ל או במילואים. יוסי וקרן עברו את התיכון בהצלחה, יוסי היה שובב "לא קטן", (אולי אפילו גדול ) והתגייס לצבא לחיל מודיעין של חיל הים. קרן הייתה יותר מסודרת ומאורגנת ומייד לאחר שהתגייסה לצבא עברה קורס קצינות ושירתה בסדנת רכב. היא תמיד תמכה בכל החיילים וביחוד בחלשים: החיילים מאד אהבו אותה כי תמיד מצאו אצלה אוזן קשבת. יוסי וקרן למדו באונירסיטה: קרן במרכז הבין תחומי ויוסי באוניברסיטה הפתוחה. הם הכירו את בני זוגם לעתיד: קרן הכירה את מוטי ויוסי הכיר את לירז ושניהם התחתנו.

קרן ומוטי קנו בית בקדימה בשכונת "בנה ביתך" בשנת 2004. שנה לאחר מכן נולד עומר, הנכד הבכור, שהפך את המעמד של מנחם ומארי מהורים לסבא וסבתא.

גם מנחם ומארי שינו מקום מגורים מאבן יהודה לקדימה: בנינו בית חדש ברחוב השומרון בקדימה מותאם לצרכים החדשים. לאחר מכן גם יוסי ולירז עברו לקדימה ורכשו בית "בבנה ביתך". כיום יש ליוסי ולירז שתי בנות חמודות ומתוקות: רונה בת 10 וגילי בת 7. לקרן ומוטי יש שלושה ילדים: עומר בן 16 נועה בת 13 ויהלי בת 10.

אנחנו מאד שמחים שכולם גרים קרוב וסבא וסבתא יכולים לראות את הנכדים והילדים בתכיפות גבוהה. כל שבת אנו נפגשים לארוחת ערב שבת ועורכים קידוש יפה, יש לנו מנהג לחגוג עם הנכדים שהגיעו לגיל שמונה לנסוע לטיול לחו"ל: לפני כשנתיים כאשר יהלי ורונה היו בנות שמונה, (יהלי מבוגרת מרונה בכחצי שנה), נסענו סבתא מארי, סבא מנחם, יהלי ורונה לטיול בפראג. היה טיול מקסים צחקנו ועשינו "שטויות" חלק גדול מהזמן.

יהלי ורונה

אנחנו מקווים שנחגוג עוד ימי הולדת משותפים או טיולים ובעיקר שניהיה כולנו בריאים ומאושרים

הזוית האישית

סבא מנחם: היה לי כיף לכתוב ולהיפגש ביחד עם הנכדות שלי. זו הפעם הראשונה שאנחנו משתתפים בתכנית משותפת של הקשר הרב דורי, ואני מקווה לעשות בעתיד עבודות דומות.

רונה: היה לי ממש כיף להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי עם סבא שלי, מנחם יחד עם בת דודה שלי, יהלי, ולבלות איתם זמן איכות ביחד. הייתי רוצה לעשות את זה עוד פעם ועוד פעם…

יהלי: היה לי כיף להשתתף בתכנית קשר הרב דורי ולצבור זמן איכות עם סבא שלי ועם רונה. למדתי על סבא מנחם המון. היה לנו כיף ממש ביחד.