מאגר סיפורי מורשת

סבא יוסף הוא סבי מצד אבא. הוא נולד בצ'רנוביץ בתאריך 23.3.1948. שפת מולדתו היא רוסית אך בנוסף הוא יודע לדבר גם רומנית, אוקראינית וקצת יידיש. קוראים לו יוסף מכיוון שלאמו, רבקה, היה אח קטן שהוכרז כנעדר בזמן המלחמה, וסבי נקרא על שמו. בנוסף זה הוא שם תנ"כי.

את ילדותו בילה סבי בגן ילדים שפעל 24 שעות ביממה במשך כל השבוע, מלבד יום שבת. בימי שבת הם היו הולכים הביתה ליום אחד ויום למחרת חוזרים לגן. במשך ילדותו סבי ישן בבית קטן של חדר אחד ביחד עם אמו רבקה שהיתה אם יחידה. סבי נשר מהלימודים כשסיים כיתה ח' ומשם ישר הלך לעבוד במפעל לחריטה על ברזל כדי להרוויח כסף.

בגיל 18 הוא הלך לצבא ושמה חווה חוויות רבות. לדוגמא: פעם ליד בסיסו נפל מטאור. בשנת 1974 פגש את סבתי ואשתו לעתיד ולאחר חודש הם התחתנו. בשנת 1953 הם עברו לגור לקמרובו שבסיביר. בשנת 12.12.1975 נולד אבי ובנו הבכור של סבי. בשנת 1977 סבי סיים את לימודיו באוניברסיטת אומנות בפקולטה פתוחה, כלומר הוא המשיך לעבוד במקביל הוא למד להיות במאי תיאטרון קהילתי.

בשנת 23.7.1979 מוטי נולד, דודי ובנו השני של סבי. הם עלו ארצה בתאריך 23.7.1990. כאשר סבא שלי הגיע לארץ, ביחד עם סבתא שלי שניהם הלכו לאולפן כדי ללמוד עברית. בשנת 1992 כבר בישראל סבי לקח קורס באוניברסיטת בר אילן בתור במאי תיאטרון קהילתי, אך לאחר שלא מצא עבודה בארץ בתחום האמנות הוא התחיל לעבוד בתור חורט וממסגר. בשנת 1993 סבא שלי מצא דירה ושמה הוא גר ביחד עם סבתי עד היום.

המשפחה

המקרה בקרקס

בשנת 1988, כשסבי היה בן 41 הוא התחיל לעבוד בתור מנהל הקרקס של קמרובו. הקרקס היה קרקס קהילתי וחלק מהמשתתפים שלו היו רקדנים, שחקנים, ליצנים ועוד שבאו לביקור קצרים של חודשיים פחות או יותר, וסבי היה צריך לארגן הכל כדי שבזמן הביקור שלהם הם יעשו את כל המופעים שהם צריכים. סבא שלי היה צריך שהם ייסעו על מסילה ומשם צוות הקרקס היה פוגש אותם, לוקח את התפאורה ולוקח את האנשים לחדרים של הקרקס.

בסוף מרץ, הייתה חופשת לימודים לאבא שלי ולדודי. היה מקובל שם שבסוף מרץ תהיה חופשת לימודים. שבועיים לפני סוף מרץ התקשרו לסבא שלי מהכפר הקרוב ואמרו שביער הרגו דובה ומצאו במאורה שלה את הגורים שלה ושאם הקרקס רוצה לקחת אותם אז שיבואו וייקחו. לסבי היו כמה עניינים בעבודה לעשות ועד שהוא סיים עם העניינים שלו, ועד שהוא מצא מכונית, ועד שהוא נסע עם המכונית הזאת לכפר הסמוך, עברו שלושה ימים.

כאשר הוא הגיע לשם התברר שהגורים היו נעולים באסם ואף אחד לא טיפל בהם בשלושת הימים האלה: לא האכיל או נתן מים והם עכשיו רעבים ומאוד כועסים. סבי לקח קופסא ובגדים כבדים שתופרים כך שיהיו עמידות לנשיכות של גורי הדוב, זרק בד על כל גור והכניס לקופסא, סגר אותה עם הבד ונסע איתם לקרקס. הדובים היו מאוד קטנים והיה צריך להאכיל אותם בעזרת מוצץ. בזמן הזה כבר התחילה חופשת הלימודים ושני בניו של סבא דוד (אבי) ומוטי (דודי) היו באים לעזור לסבא בקרקס. הם היו באים לסבתא ומבקשים ממנה חלב מרוכז, מכיוון שאז הסופרים (מרכולים) לא היו פתוחים. סבתא הייתה מפרידה להם קצת מהחלב המרוכז, הם היו לוקחים קופסא, מגיעים לקרקס, לוקחים את המוצץ, מכניסים לתוך החלב המרוכז ונותנים לגורי הדוב. הגורים מצצו את החלב בתיאבון רב. בזמן שהם אכלו, אבי ודודי היו שמים עליהם רצועות ואחרי שהם היו מסיימים לאכול הם היו יוצאים לטיול עם הדובים ברחבה, ממש כמו שעושים עם כלבים רק עם דובים. כך עברה עליהם החופשה. כל יום הם טיפלו, טיילו והאכילו את הגורים.

אבי ודודי עם סבא רבא שלי

הזוית האישית

נטע: היה מאוד מעניין לשמוע את סיפורו של סבי, למדתי פרטים שלא ידעתי קודם, דייקתי דברים ששמעתי קודם. בהתחלה היה קצת קשה לתקשר עם סבא כי זה היה בזמן מגפת הקורונה, אך בזכות סבתי הצלחנו להתגבר על מכשול זה. אני מאוד שמחה שעשיתי את התכנית הזו והצלחתי לעבור את המסע הזה עם סבי.

סבא יוסף: היה לי כיף לדעת שיש לנכדתי עניין במשפחתי ועל השורשים שלי ובאופן כללי הכל היה מאוד נעים ונחמד.