מאגר סיפורי מורשת

שמי אנה מריונובסקי, ילידת 1976.

נולדתי בעיר קישינב במדינת מולדביה (ברית המועצות לשעבר),בת אמצעית מתוך שלושת ילדיה של אמי לודמילה, שהיא בת יחידה לרוזה, סבתא רבתא של אווה. סבתא רוזה, הייתה בת יחידה להוריה רבקה ומיכאל, שנספו בשואה בפולין (ומשם למעשה השורשים שלנו). סבתי רוזה, הצליחה להינצל בנס בידי הצבא האדום וכך הגיעה איתם ל"בסרביה" ,(שמה הקודם של העיר- קישינב )ובה התמקמה.

ילדות

גדלתי כילדה מחוננת, כבר בגיל שש התקבלתי לבית ספר למוסיקה מאד מבוקש בסנט פטרבורג, אך מכיוון שלא גדלתי שם, אלא רק נפשתי  באופן זמני, לא יכולתי להישאר שם ולהמשיך את לימודיי המוסיקה, ועברתי לבית ספר ל"מוסיקה ואומנות" בעיר שבה גדלתי.

אנה בנגינה על הפסנתר

הילדות הייתה מאד נוקשה כי הוריי קיבלו חינוך סובייטי (מסגרת חינוך השואף למצוינות בכל תחום) לא חינוך ליברלי כמו היום, וכך חינכו גם אותי. כמעט ולא היה לי זמן לשחק בחוץ עם חבריי אך כאשר יכולתי, שיחקנו בתופסת, וגומיות. היינו ממציאים משחקים חדשים, עם תנועות ידיים מהירות, ומחרוזת שירים. הייתי פסנתרנית מאד מוכשרת השתתפתי בתחרויות במקומות שונים במדינה וכך סיימתי בית ספר בהצטיינות.

תלמידה בבית הספר היסודי

העלייה והחיים בארץ

ב1991, ברית המועצות התפרקה, החיים נהיו מאד קשים, המדינה הייתה מאד עניה, ורוב היהודים מצאו את עצמם ללא עבודה ופרנסה. ב1996, בגיל עשרים, החלטתי לעלות ארצה לבדי(כי הרגשתי שתם זמני במדינה הזאת ). מכיוון שלא היו לי קרובי משפחה בארץ, עליתי לקיבוץ "עין השופט" שבמגידו. הקיבוץ קיבל אותי מאד יפה עם מנגינות וכיבודים עם סלסלות מלאות בפירות שונים ושוקולדים. שם התחלתי ללמוד עברית באולפן, ואחרי הלימודים עבדתי במפעל המקומי שבקיבוץ (המפעל היה מייצר חלקים פנימיים של תאורה). הכרתי המון מתנדבים מכל מיני מקומות בעולם, עברנו הרבה חוויות ביחד, טיילנו ולמדנו אחד מהשני, וזו הייתה תקופה בלתי נשכחת.

בשנת 2000 הכרתי את בן זוגי והחלטנו להתחתן. בשנת 2002 נולד לנו בננו הבכור ושמו אדם, תינוק יפיפה עם עיניים בצבע שמיים ושיער זהבהב. לאחר שמונה שנים נולדה לנו בת בשם אווה, תינוקת כה רצויה ומיוחדת. כבר מגיל קטן שמתי לב כי אווה מאד כישרונית, שאוהבת מאד אומנות והחלטתי לתת לה יד חופשית בכל היצירות שרצתה לעשות.

כיום, אני בת ארבעים ושש, אמא חד הורית לשני ילדים מקסימים, ומזה שנתיים אני נלחמת במחלה קשה. אני אופטימית ומנסה לשמור כל יום על רוח טובה ואנרגיות טובות. כל יום הוא נס ואני מודה לבורא עולם, שיש לי את ההזדמנות לחיות כל יום עם ילדיי, לצחוק וליהנות איתם וזה מה שחשוב.

הזווית האישית

אווה: הייתה לי חוויה מעניינת, והתוכנית אפשרה לי לבלות זמן עם אמא, וללמוד עליה דברים חדשים.

אנה: נהנתי לשבת עם אווה ולשתף אותה בסיפורים מעברי.