מאגר סיפורי מורשת

שמי תרזה פרסאי, נולדתי בישראל בכפר שמריהו בשנת  1946 להורי אלזה ואברהם דאוס.

אני נשואה לרפי פרסאי אמא לעדי, אורי, אלון. סבתא של נועה, שיר, ליאור, תום, זיו, עופרי ונילי.

אני  מתגוררת בקיבוץ שריד ועבדתי במהלך השנים כגננת ומורה לאומנות.

הצטרפתי לנכדתי שיר שמואלי בתכנית הקשר הרב הדורי, בבית ספר שגיא. במהלך המפגשים שלנו סיפרתי לנכדתי על המשפחה שלי ואיך היה לחיות בעבר.

בוא אליי פרפר נחמד – 

החפץ שבחרתי הוא אחד מהציורים שמרכיבים את הספר "בוא אלי פרפר נחמד" שנכתב על ידי פניה ברגשטיין ואויר על ידי אמא שלי אילזה קנטור, בתקופה שכמעט לא היו ספרי ילדים בארץ. הספר הפך לספר האהוב ביותר ומוכר לכל ילדי ישראל.

ממשפחה קטנה למשפחה גדולה

כשהייתי ילדה היינו אמא, אבא, ושתי בנות במשפחה. לא היו לנו אף פעם סבים ודודים, והחלום שלי היה שתהיה לי משפחה גדולה. כשהתחתנתי עם  רפי התווספו  למשפחתי הורים, ואחים, ולראשונה חוויתי מה זאת משפחה גדולה.  כשבתי התחתנה עם בעלה נוספו לנו למשפחה דודים, נכדים, סבים, ועכשיו  אנחנו משפחה גדולה ואוהבת.

בצבא שירתי בבאר אורה, בסיס באר אורה הוא בסיס גדנ"ע נטוש ששוכן בערבה, כ-10 ק"מ מדרום למכרות תמנע, וכ-17 ק"מ צפונית לאילת. לפני קום המדינה ביר חִנדיס (תרגום מערבית – באר צלמוות, חשכה), אתר ובו באר ישנה ששימשה את בני השבט הבדואי עַרַבּ אֶל-אַחֵיוָאת, הוזכר לראשונה בתיאור המסע בארץ ישראל שערך רובינסון האמריקאי בשנת 1838. במפות הבריטיות של ארץ ישראל, שם המקום הובא בתעתיק

לתג היחידה של מי ששירת בבאר אורה היתה הדגשה צהובה מסביב לחץ וקשת, וזה היה מאוד מכובד לענוד את התג הזה.

הזווית האישית

שיר: היה לי מאוד כיף עם סבתא, למדתי עליה דברים חדשים, הכרתי אותה יותר לעומק, והיה לי כיף איתה.

סבתא תרזה: היה לי מאוד כיף עם נכדתי, נהנתי לספר לה על העבר שלי, ואני מאוד שמחה שנכדתי הזמינה אותי.