מאגר סיפורי מורשת

שמי תהילה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, דוד פרץ. יחד אנו מתעדים סיפור מחיי של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבא דוד נולד בשנת 1945 במרקש שבמרוקו. סבא מספר: "הוריי ז"ל – אמי רחל ואבי מסעוד – גדלו והתחתנו במרוקו. בביתנו דיברו ערבית מרוקאית. אנחנו שמונה אחים: מימון, סליקה, אני, שמחה, תמר, יפה, רחל ודינה. הוריי דאגו שנלמד עברית במרוקו. כשהייתי בן 4 אמי נפטרה ובהמשך אבי נישא שוב.

באזור שבו גרנו במרוקו שרר מזג אוויר קר מאוד. בשל החורף הכבד ששרר שיחקנו הרבה בשלג. אני זוכר שבאחד מימי החורף בזמן ששיחקנו בשלג, אחד החברים נפל לבור ולא ידענו מה לעשות. כשעברו אנשים וראו אותנו בוכים, הם שאלו אותנו מה קרה. לאחר שהסברנו להם, הם עזרו לנו לחלץ את הילד מהבור.

סבא דוד ומשפחתו עולים לארץ 

בשנת 1958, כשהייתי בן 11, עלינו באונייה לארץ ישראל, לנתיבות. נתיבות הוקמה בשנת 1956 כמעברה "עזתה" ובשנת 1957 שינתה את שמה לנתיבות. שם התגוררנו בצריף קטן. חלומי היה לעלות לארץ הקודש, אך הקליטה בארץ הייתה קשה מאוד עבורי. כבר באונייה הרגשתי את שינוי האקלים, מהקור העז במרוקו לחום הכבד של הנגב, הגעגועים הגדולים לחברים והשפה העברית שעדיין הייתה קשה עבורי.

למדתי בבית ספר היסודי בנתיבות ולאחר מכן בישיבת הנגב שבנתיבות שנקראה בתחילת שנותיה 'ישיבת עזתה'. למדתי היסטוריה, תנ"ך, גמרא ומשנה. אהבתי בבית הספר את סיפורי האגדות שהיינו ממציאים ואת המשחקים ששיחקנו, בעיקר כדורגל.

בשנת 1961 עברתי להתגורר במושב אדירים שבישובי התענכים, שם אני מתגורר עד היום. התחתנתי בשנת 1966 עם שושנה (סולטנה) ז"ל, אותה הכרתי בבית אברהם ליד נהריה, כשהיא הייתה מלצרית. הבאנו לעולם חמישה ילדים: יעל שמתגוררת כיום בארה"ב, יורם שמתגורר באדיס אבבא שבאתיופיה כבר הרבה שנים, ענת שגרה בצפת, שירלי (אימא שלך) שגרה בתל תאומים ואלעד מסעוד הקטן שגר עם משפחתו במושב ממש לידי.

בצבא שירתי בחטיבת גולני בתור לוחם ומפקד חמ"ל. השתתפתי במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור ובמלחמת סיני.

תקופה יפה – חקר תמונה

התמונה צולמה בשנת 1964 בחודש אפריל לפנות ערב, בבית העם במושב אדירים. אפשר ללמוד מהרקע של התמונה שהיא צולמה באביב, במזג אוויר קריר. התקופה הייתה שקטה והאווירה הייתה קהילתית. אז לא היו לנו קשיים ודאגות. הייתה הרגשה שמחה ואווירה צעירה. במפגשים חברתיים היינו מדברים בעיקר על החקלאות במושב, על היבולים וגדולי השדה שבמושב ובמושבים השכנים. חברי שלום בוסקילה צילם אותי. בתקופה זו מצלמה לא הייתה דבר נפוץ והייתי מודע לכך. לבשתי חליפה חגיגית, אפשר לראות שהייתי צעיר.

חגים ומסורות 

חג הפסח זכור לי היטב. בעיקר אני זוכר את הציפייה לסוף החג, כי מאוד אהבתי את המימונה. כבר כילד למשפחה מרוקאית, המימונה תמיד הייתה חלק גדול ממני. בכל שנה בצאת החג היינו עורכים בביתנו מימונה גדולה והבית היה פתוח. כל המאכלים שהוגשו במימונה היו כמובן תוצרת בית.

בחג השבועות נהגנו לשחק 'מלחמות מים' בנתיבות. כילד, אהבתי מאוד את המנהג הזה. לאחר תפילת שחרית היינו אוכלים את המאכל 'ברקוקש' – כדורי בצק מבושלים בשמנת וחלב. אני אוהב מאוד את המאכל הזה ומסורת זו אף הושרשה בביתי עד היום.

חג פורים – חוויה שזכורה לי היטב היא משחק מיוחד וסודי שכילדים היינו משחקים בפורים. לכל ילד היה אקדח של טבעות ונהנינו לשחק יחד. אסור היה שההורים ידעו על כך, אחרת הם היו לוקחים לנו את האקדחים. באחת הפעמים ששיחקנו, אחד הילדים ירה על ילד אחר וכמעט יצאה לו העין ומאז לא שיחקנו באקדחים יותר. תחפושת שזכורה לי היטב היא המלך אחשורוש".

הזוית האישית

סבא דוד: היה לי מעניין וכיף להעלות זכרונות ילדות. נהניתי מאוד מזמן איכות עם נכדתי.

תהילה הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לבלות עם סבא לבד ולשמוע את סיפורי הילדות שלא הכרתי.