מאגר סיפורי מורשת

שמי אדית ברדוגו נולדתי בשנת 1955 נולדתי בעיר מקנס, ששוכנת במרוקו.

להורי קראו מרגו ומרדכי ז"ל ואחיי הם אבנר ואברהם. אני נשואה לחיים מזה ארבעים ושש שנים ויש לנו שלושה ילדים כרמית, אייל ומאור, חמישה נכדים – גאלה, אלדר, נואל, עמרי ומעיין. אנחנו גרים במגדל העמק.

כשעלינו לישראל התמקמנו בבן דור שבנשר. אמנם הייתי קטנטונת בת שנתיים, אבל אני זוכרת את השנים של ילדותי מאושרים ויפים. זיכרון חזק שיש לי זה שאבא שלנו, היה נותן לנו שקית הפתעה בחג חנוכה. אני הייתי מחביאה את שלי ואוכלת עם האחים שלי את שלהם, ואח"כ מראה להם שבעצם השקית שלי מלאה. הם היו מתעצבנים עליי והיינו עושים צחוקים.

כשהייתי בת עשרים חברה טובה של אמי הכירה לי את אחיה חיים, שלימים הפך לבעלי. אחרי שנה של היכרות, התחתנו באולמי רדר שבחיפה. הייתה חתונה שמחה, והרגשתי ברת מזל על משפחתי הקיימת ועל זו שאבנה.

אחרי שהתחתנו רכשנו בית במגדל העמק. בעלי פתח עסק עצמאי של נגרייה, והיה הרבה מחוץ לבית. השנים הראשונות היו יותר מאתגרות בשבילי מבחינת התאקלמות, כיוון שעבדתי בנשר בבנק הפועלים, והייתי צריכה לנסוע באוטובוסים כל יום. בתקופה בה הייתי בהריון עם בתי הבכורה כרמית עבדתי מפוצל, וזה היה ממש קשה בשבילי. כשהיא נולדה, נאלצתי לעזוב את העבודה הזו, כי זה היה לא קל לנסוע רחוק לעבודה כשיש תינוקת. אחרי תקופה  קצרה, התחלתי לעבוד כמדריכה בתוכנית "אתגר" כמדריכת הורים. שנתיים אחרי לידת בתי הבכורה, נולד בני הבכור אייל, והביא הרבה אור ואושר לביתנו. כעבור שמונה שנים נולד לנו מאור, בן הזקונים האהוב שלנו.

במהלך השנים, שלושת ילדיי למדו ועוסקים בעבודות טובות, ואני גאה בהם מאוד. יש לי חמישה נכדים שהם כל המשמעות של החיים.

הזווית האישית

אלדר: המסר המרכזי שאני שומעת מסבתי, שעולה גם מהסיפור, וגם מהיכרותי איתה, הוא שהמשפחה היא הדבר החשוב ביותר, ושחשוב להקפיד לשמור עליה ועל קשרים טובים בינינו.