מאגר סיפורי מורשת

שמי נפתלי לוי, נולדתי בשנת 1955 בעיר אוג'דה שבצפון מזרח מרוקו, גדלתי כבן יחיד להוריי סילבן ומרסל לוי. אבי עבד כצבאי ואמי לא עבדה אלא גידלה אותי ודאגה לצרכי הבית.

כשהייתי כבן שנתיים, אמי מרסל יצאה למכולת ולא חזרה. מספרים כי ככל הנראה נחטפה בידי ערבים ומאז נעלמו עקבותיה. לאחר היעלמותה של אמי, בשנת 1957 אבי עלה לארץ לבדו ונותרתי לגדול אצל סבי וסבתי, הוריה של אמי. סבי וסבתי היו מעוטי יכולת, אך סיפקו לי את כל צרכיי ככל יכולתם. התגוררנו בבית בו השירותים היו מחוץ למבנה ומשותפים עם השכנים. למדתי בבית ספר מעורב של יהודים וערבים, היו לי חברים יהודים וחברים ערבים כאחד ולא הרגשתי כלל באנטישמיות.

הלימודים בבת הספר היו בצרפתית ובשעות הערב הלכתי עם חבריי היהודים ללמוד תורה ועברית אצל הרבי. הלימודים עם הרבי התקיימו בחדר בבית-הכנסת השכונתי, היינו מעט ילדים בשיעורים הללו ולפני כל שיעור נהגו לחלק פרוסת לחם עם ריבה כדי לגרום לנו להגיע ללימודים. ילד שהיה מפריע לרב במהלך השיעור, היה נענש בהכאות באמצעות סרגל / חגורה.

בשנת 1963, בהיותי בן שמונה, הסוכנות היהודית סייעה לי, לסבי ולסבתי לעלות לארץ ישראל. הותרנו את מעט הרכוש שהיה לנו במרוקו. שטנו באונייה עד לגיברלטר ומשם טסנו במטוס של אל-על. הייתי מלא חששות והתרגשתי מאוד בשיט ובטיסה משום שזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אונייה ומטוס.

נחתנו בשעות הלילה בשדה התעופה בלוד, ומשדה התעופה הסיעו אותנו באוטובוסים לעיר צפת. בהגיענו לצפת, קיבלנו מהסוכנות דירה בת שני חדרים בלבד: סלון וחדר שינה, מזרונים ושמיכות. ישנתי בסלון, לא היה לי חדר משלי. סבי וסבתי לא הכירו כלל את השפה העברית ואני היה זה שתיקשר עבורם בעזרת הידע המועט שהיה לי מהלימוד אצל הרבי במרוקו. בילדותי בארץ היו לי יותר משחקים וחברים משהיו לי במרוקו, לראשונה הלכתי לחוגים ולמועדונים. עליתי לכיתה א' בבית ספר ממלכתי ולמדתי בכיתה עם צברים ועולים חדשים ממרוקו כמותי, בארץ הלימודים והמפגשים בהפסקות היו מעניינים יותר ביחס למרוקו.

כשנה לאחר עלייתנו לארץ, אבי הביולוגי, סילבן, שהתגורר בחיפה, גילה שאנחנו בארץ, יצר עימנו קשר והגיע לצפת על מנת לפגוש אותי. מעולם לא סיפרו לי שאני מאומץ ושסבא וסבתא שלי אינם הוריי הביולוגיים. כשאבי הגיע לפגוש אותי, חשבתי שמדובר בדוד שהגיע לביקור. כשסיפר לי שהוא אבי הייתי המום וחשבתי שהוא צוחק.

במהלך הביקור שלו הבנתי שהגיע במטרה לקחת אותי איתו לחיפה על מנת שאגדל אצלו אך סירבתי ללכת איתו, משום שלא רציתי לפגוע בסבי ובסבתי שגידלו אותי, ידעתי שסבתי הייתה מתנגדת לכך ושלא יהיה מי שיתמוך ויעזור להם במידה ואלך. אבי קיבל את החלטתי להישאר עם סבא וסבתא, נותרנו בקשר טוב ובהגיעי לגיל 13 הוא דאג לחגוג לי בר מצווה מכובדת.

צברתי חוויות רבות, היה מקרה בו מהבית בצפת הכינרת נראתה קרובה, אני וחבר החלטנו ללכת ברגל בלי להודיע לאיש, הגענו לטבריה בשעות הערב לאחר הליכה רגלית במשך יום שלם. סבתי דאגה לי מאוד והזמינה משטרה לחפש אותי. לאחר תקופה די ארוכה בארץ, איכות חיינו השתפרה: סבי מצא עבודה ואבי נהג לקנות לי בגדים ומשחקים ולקחת אותי לטיולים. עם הזמן התבגרתי והפכתי עצמאי, התגייסתי לצבא ושירתי בצבא קבע במשך 18 שנה.

התחתנתי, נולדו לי ארבעה ילדים והקמתי משפחה למופת.

הזוית האישית

יהלי הנכד המתעד: בעת ביצוע התיעוד נהניתי מאוד מזמן האיכות עם סבא והתרגשתי להיחשף לעברו המרגש והמרתק שעד כה לא הכרתי, אני שמח שהייתה לי הזדמנות לשמוע ממנו על העבר שלו וגאה להיות הנכד שלו. הייתי רוצה לאחל לו רק בריאות וימשיך להוות לי כהשראה לאדם אמיץ עם חוכמת חיים בדיוק כמוהו.