מאגר סיפורי מורשת

העלייה לארץ ישראל

שמי אוולין חסיבה כהן, נולדתי בעיר קזבלנקה שבמרוקו, אחות שנייה במשפחה של עוד שלושה אחים.

חשבנו לעלות לארץ בגלל שאמי הייתה בקשר עם השליחים של הסוכנות, הרעיון ממש קסם לה, כי היא הייתה קשורה לארץ וידעה שכדאי לבוא לישראל, כשהילדים עוד קטנים, כדי שמייד ישתלבו.

עד היום אני מודה לה' על כך, כי הקליטה שלנו כילדים הייתה ממש מהירה וטובה. אמי רצתה שנקבל את החינוך היהודי הדתי ולכן הייתה מוכנה לעזוב עבודה טובה לוותר על הכבוד והנוחות ולהתחיל הכל מחדש. בארץ, באותה תקופה לא היה מצב פשוט, גם מבחינה כלכלית, עזבנו מצב של רווחה כלכלית ונוחות, הייתה לנו שם עוזרת ערבייה שטיפלה בנו ובבית, היה לנו שם מצב כלכלי טוב.

כשיצאנו, אסור היה לנו לקחת רכוש כמו כסף וזהב, לכן אמי החביאה את הכסף בדש מעילו של אבי, בלי ידיעתו, כדי שהתנהגותו לא תסגיר אותנו. גם משחקים יקרים שהיו לי שם הייתי צריכה להשאיר הכל מאחור.

טסנו בלילה במטוס ממרוקו לצרפת, היינו כחודש בעיר מרסיי, חיכינו לאונייה המתאימה, שאיתה נפליג לארץ המבטחים, ארץ ישראל. אכן, ה' הביא לכך שממרוקו הרחוקה הגענו לצרפת.

בהפלגה על האונייה בדרך לארץ ישראל

העיר הראשונה שפגשנו בהגיענו לארץ הייתה העיר חיפה. נמל חיפה היה מואר באורות צבעוניים והעיר כולה הייתה מוארת בלילה הזה. נישקנו את האדמה עליה דרכנו לראשונה.

כיום אני גרה ממש בלב ירושלים העתיקה בתוככי החומות של הרובע היהודי המתחדש, קרובה כל כך לקודש הקודשים – לכותל הגדול והקטן ולרחבת הר הבית.

אני וסבתא שלי במסיבת הבת מצווה שלי

סיפורה של סבתא

מהאלבום המשפחתי שלנו 

הזוית האישית

מעיין: ממש נהניתי לשמוע מסבתא שלי את סיפור העלייה שלה. זה היה מרתק ומעניין ולימד אותי הרבה דברים חשובים לחיים.