מאגר סיפורי מורשת

שמי אדר מזל סיבוני, השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, את העבודה אני כותבת על סבתי מזל אסרף (פחימה), שעלתה לארץ ממרוקו בשנת 1955 בהיותה בת ארבע. סבתא קרויה על שם סבתא רבתא מזל וגם שמי ניתן על שמה.

סבתא נולדה בצום ט' באב להוריה לאה ומרדכי ז"ל  שחיו מספר דורות במרוקו.

סבא רבא מרדכי וסבתא רבתא לאה הורי סבתי מזל

סבתא נולדה  בכפר שקראו לו ד׳ץ  שם גרה עד גיל ארבע.

כשהוריה החליטו לעלות לארץ הם הפליגו למרסיי שבצרפת ושם היו צריכים להיות כמה ימים.

סבתא מספרת שבלילה היא הייתה צמאה וביקשה לשתות מים, אמה פחדה להסתובב במקום זר, אמרה לה שתישן שלא יגיע גנב וזה היה בהומור, והלכה להביא לה לשתות ובאמת היה שם אדם שניסה לגנוב את חפציהם ובזכות הערנות של סבתא רבתא הוא לא הספיק לקחת כלום.

בגיל ארבע סבתא הלכה לגן משולב גילאים, לאחר מכאן עלתה לבית ספר היסודי בשם "חזון עובדיה"  ואחר כך עלתה לתיכון שקראו לו "בית צעירות מזרחי". תקופת לימודיה בתיכון הסתיימו בכיתה י' (אז לא היה חוק חינוך חובה חינם שמחייב ללמוד עד כיתה יב'), ומיד יצאה לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. חשוב לציין שסבתא סייעה רבות למשפחה לא רק בפרנסה אלא גם בדאגה לשמירה ולטיפול באחיה הקטנים.

סבתא גדלה עם עוד חמישה אחים קטנים. לאחר לימודיה כל יום אחר הצהריים סייעה לאמ  במטלות הבית השונות כמו נקיונות בישולים ושמירה על האחים הקטנים. בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים יכלה לרדת לחצר ולשחק עם חברותיה גומי וקלאס. כשהיו מבחנים סבתא הייתה לומדת עם חברותיה בספריה העירונית. סבתא מציינת שהייתה להם ילדות שמחה ומאושרת.

סבתא עלתה בשנת 1955 באונייה. באונייה היא זוכרת שהיו אנשים שצבעו וסיידו את האונייה כדי שלא תחליד. האונייה הביאה אותם עד לנמל חיפה ושם הלכו למערה של אליהו הנביא להתפלל. סבא מרדכי ביקש שיביאו אותם לבאר שבע כי שם אברהם אבינו התגורר ואכן הביאו אותם לבאר שבע ועד היום סבתא גרה שם.

סבתי נהגה ללכת עם חברותיה לתנועת נוער בשם "תנועת מזרחי". היא מספרת שהיו הולכים לפעילויות של התנועה ומאוד אהבה ללכת לשם. בנוסף היא הייתה נוהגת ללכת עם חברותיה למועדון שהיה בקרבת ביתה לצורך מפגשים חברתיים והשתתפות בחוגים כמו ריקוד, תפירה, ציור, דרמה, ועוד.

בהיותה בת 17 התחילה לעבוד בסניף של מכבסה והימים היו ימי מלחמת ששת הימים. הייתה להם הרבה עבודה כי צה"ל היה שולח להם הרבה מדים למכבסה.

בגיל 19 התחילה  לעבוד כסייעת בגן עד גיל 21.  בגיל 20 הכירה את סבא מסעוד בחתונה של חבר משותף. בגיל 21 הם התחתנו והביאו לעולם ארבעה ילדים מתוקים. כשהילדים נולדו, סבתא ישבה בבית לטפל ולדאוג לחינוכם של ילדיה. ס

בתי מספרת על אהבתה לילדים וזו הסיבה שעבדה כשלושים שנים בגני עירייה שהיו שייכים לזרם הדתי. בגיל 45 סבתי נהפכה לראשונה לסבתא לנכד הראשון ושמו דויד. כעת יש במשפחה אחד עשר נכדים ושני נינים, להודות לה'.

בגיל 61 פרשה סבתי לפנסיה והמשיכה לעסוק בהתנדבות בצבא ובבתי הספר. היא עזרה לנוער ללמוד ולהגיש אותם לבגרויות.

המסר של סבתי לדור הצעיר: מי שהולך עם האמת הוא רק מנצח. תמיד להיות אדם ישר ונאמן ואהוב לזולת ולסייע חלש.

הזוית האישית

סבתא מזל: נהנתי מאוד לשבת עם נכדתי האהובה אדר מזל ולספר לה על השורשים של משפחתנו. אדר מאוד התעניינה כיצד חיינו אז ואיך שהצלחנו למרות הכל לבנות בית במדינת ישראל.

הנכדה אדר מזל: נהניתי לכתוב את העבודה על סבתא שלי. הרגשתי שזה מקרב אותי אליה. גיליתי עליה דברים שלא ידעתי, דברים שהיא חוותה בצעירותה כמו עלייתה ועליית משפחתה לארץ ישראל וההתישבות שלהם בבאר שבע. הרגשתי שאני מכירה את סבתא שלי יותר טוב. ממליצה לעוד תלמידים לחקור את העבר של משפחתם.