מאגר סיפורי מורשת

שמי בבט, גדלתי בקזבלנקה שבמרוקו נולדתי בשנת 1951 להוריי מחלוף ומזל קבסה, בת רביעית מבין שמונה אחים: ליליאן, רוזת ז"ל, ציון, שלמה ז"ל, דוד, מקסים, גד ואני. הייתי נשואה למשה דיין ז"ל, יש לי ארבעה ילדים: אריאל, מיכאל, ג'ואנה וג'ורדן. יש לי שלושה עשר נכדים: אוראל, ליאם, נועה, איתן, אייל, שני, לינוי, נתנאל, אמה, נועם, ליה, לביא והכי קטנה – עלמה.

בתקופת ילדותי אבא שלי היה עובד בסטודיו של "קפאטנים", הייתה לו סדנת בגדים ואימא שלי לא הייתה צריכה לעבוד, משום אבא שלי היה מאוד עשיר ואף הייתה לנו משרתת, בתקופה הזאת משרתים זה היה דבר פופולרי מאוד.

למדתי ב"אורט" שבקזבלנקה, בכניסה לבית הספר היה שומר יהודי שהרבה להפריד בקטטות שבין יהודים לערבים, אני וחברותיי היינו חוזרות מבית הספר ברגל 4-5 קילומטרים משום שבהסעה שלנו היו ערבים שבכל פעם הרביצו לנו. היו לי רק חברות בנות, כי לא היה נהוג שיהיו לבנות חברים שהם בנים.

באותה תקופה במרוקו היה לנו מקום מפגש שאליו הגיעו יהודים. אני וכל בני גילי היינו מגיעים לשם, מדברים ומשחקים. הייתי משחקת עם החברות שלי בחבל, עצם של כבש, בובות קטנות, אבנים, קלאס וגוגואים. שיחקנו בדברים פשוטים והיינו שמחים ומאושרים מכך. זאת הייתה תקופה טובה.

הכרתי את בן זוגי משה שקראו לו גם מוריס דרך חברה טובה שלי. בראשית ההיכרות שלנו, חברה שלי שיקרה לי שהיא ומוריס ביחד, אך הם היו אך ורק חברים טובים. בזמן שחברה שלי ומוריס יצאו למועדון, מוריס ביקש ממנה לקרוא לי. כאשר באתי, היה חושך ואז הוא אמר לי: "אני אוהב אותך ואני רוצה אותך ולא את חברה שלך". עניתי לו: "זה לא יפה, אני לא אעשה את זה לחברה שלי". חברה שלי שמעה את מה שקרה ורבה איתי בשל כך. חצי שנה לאחר מכן, בזמן שאני ומוריס לא דיברנו, חברתי טסה לחו"ל ומוריס חיפש אותי. הוא מצא אותי ואז הוא אמר לי שהוא רוצה להתחתן איתי ולהיות רק איתי. כיום יש לי ארבעה ילדים איתו ו-13 נכדים.

כשהתבגרתי לא התגייסתי לצבא משום שאני יהודיה ורק ערבים היו עושים צבא במרוקו. עליתי לארץ עם ילדיי ובעלי בשנת 2002, כאשר הייתי בת 50. עליתי לארץ מאוחר כי רציתי להקים משפחה במרוקו ואז עליתי לארץ כדי שלא אהיה עם ערבים, אלא רציתי לחיות במדינה יהודית. חוויית ההסתגלות שלי בארץ הייתה מאוד קלה, הייתי פעמים רבות בארץ לפני כן. בנוסף, הבן שלי המשיך ללמוד בירושלים מכיוון שעוד לא סיים את לימודיו, היו לי פה חברים ולמדתי באולפן את השפה.

כיום אני עובדת יומיים בשבוע כעובדת סוציאלית, אני הולכת לבקר עולים חדשים מצרפת. אני עוזרת להם ללכת לרופא ומציעה להם רעיונות מה כדאי להם לעשות. אני אוהבת לצאת, לבלות, להסתובב, להיפגש עם חברות, לדבר, לבשל, להיות עם המשפחה שלי, לנקות ולעשות עבודות בבית כגון: לצבוע את הקירות, להחליף רהיטים ועוד… בקיצור – אני חיה את החיים.

הזוית האישית

טליה: החוויה עם בבט הייתה מיוחדת. בבט אישה טובה וחמה, שפתחה בפנינו את ביתה באהבה ושמחה. בבט אישה של בית, מאוד אוהבת לארח ולהיות בחברת אנשים. החוויה של תיעוד הסיפור של בבט הייתה מהנה וחווייתית.

הנכדה לינוי: התוכנית הייתה נהדרת וגרמה לי להכיר לא רק את הסיפור של סבתא, אלא גם סיפורים שונים ודומים של סבים וסבתות אחרים. היה לי מאוד מעניין לשמוע על סיפור חייה של סבתא ולדעת עליה עוד דברים, שלא ידעתי קודם לתכנית, וכן גם על משפחתי.

סבתא בבט: אני מאחלת לכם, תלמידים יקרים, בהצלחה בכל מה שאתם עושים. היה נעים לפגוש אתכם ולשוחח ולספר לכם את סיפורינו.