מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון.  

שמי ניקול פדידה. בעבר שם משפחתי היה אלפסי. נולדתי במרוקו בעיר מקנס בתאריך 9.9.1956. הוריי, חסיבה ושלמה אלפסי, נולדו במרוקו במקנס. אנחנו שישה אחים כולל אותי: ארבע בנות ושני בנים. חלק מאחיי עלו לארץ וגרים בה עד היום וחלקם עדיין מתגוררים בחו"ל.

ילדות במרוקו

אני זוכרת מילדותי חיים מאוד שמחים מאוד טובים, מזג אוויר חם ונעים מאוד (דומה לארץ). השווקים היו מדהימים, הכל היה טרי ובשפע היה מאוד כיף בשוק – יש לי הרבה זכרונות ילדות משם. תמיד אהבתי ללכת עם אבא שלי לקנות סופגניות מרוקאיות שהריח שלהן היה נוכח בכל השוק. לאורך כל תקופת חיינו במרוקו היינו במעמד כלכלי גבוה, היו לנו עוזרות בבית. המשפחה הייתה חמה מאד, שבתות וחגים היינו עושים תמיד יחד עם המשפחה המורחבת והיה מאוד שמח. סבתא חנה וסבא שלום ז"ל גרו במפלס התחתון של הבית ואני ומשפחתי חיינו במפלס העליון.

למדתי בבית ספר צרפתי ביחד עם צרפתים נוצרים, ערבים מוסלמים, ויהודים. השפה המדוברת הייתה צרפתית, עד היום אני דוברת צרפתית. כיבדו בבית הספר את החגים של שלוש הדתות. התרבות הצרפתית השפיעה עלינו בהרבה מובנים. למדתי בבית הספר עד גיל חטיבת הביניים.

שליח מישראל והעלייה לארץ

כשהייתי בת 12, הגיע שליח מארץ ישראל, מהסוכנות היהודית, אלינו הביתה ושאל את אבי: "האם יש לך ילדה בשם ניקול?" הוא ביקש לעשות לי מבחן התאמה לעלייה לארץ. בתחילה אבי התנגד, אך אני מאוד רציתי והשתוקקתי לעלות לארץ. שלושת אחיי הגדולים כבר היו בארץ ישראל (אח אחד היה בצבא ושניים נוספים היו נשואים). בסופו של דבר, אחרי הרבה שכנועים, אבא ואימא הסכימו שאעלה לארץ דרך עליית הנוער.

עליתי לארץ לבד, ללא ההורים. למדתי את השפה העברית לראשונה בכפר הנוער ימין אורד שבו הייתי עד כיתה ח'. לאחר שלושה חודשים הוריי עלו לארץ ישראל בעקבותי.

בניית המשפחה

התחתנתי בגיל 23 עם מקסים, אותו הכרתי בכפר הנוער ימין אורד קצת אחרי העלייה שלי לארץ ישראל. יש לנו ארבעה ילדים מקסימים (עדי, מהנדס תעשייה וניהול, קרין, מורה ומחנכת, רעות, גננת במערכת החינוך ודניאל שלומדת עיצוב אופנה בויצו חיפה).

גרנו כ-37 שנים בכפר הנוער הודיות, שם הייתי אם בית ומורה למקצועות האופנה, חינכתי ועזרתי להרבה תלמידים שעלו בעצמם ממספר מדינות בעולם (אתיופיה, רוסיה וכו'). בגיל 40 עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ושנתיים נוספות למדתי כישורי חיים וקורס של "בינו לבינה וחיים לחיי המשפחה". אני מאוד אוהבת אמנות, מאוד אוהבת לצייר, לתפור לרקום לסרוג וכל מה שקשור ביצירה.

כיום לאחר היציאה לפנסיה אני מתגוררת בגבעת אבני, ישוב בגליל התחתון.

הזוית האישית

מאיה, דניאל וניקול

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים, אגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון, ותכנית הקשר הרב דורי.