מאגר סיפורי מורשת

הנכדה חגית חיאייב כהן מתעדת את הסיפור של סבתה זיוה.

סבתי זיוה יעקובוב נולדה בשנת 1964 בעיר מרגילן שבאוזבקיסטן להוריה בכור וברכה איזקייב.

מקום מגוריה של סבתא

להוריה של סבתא קראו בכור וברכה. לסבתא יש אח אחד, בן ציון. הם גרו בעיר מרגילן, בשכונה יהודית שהתאפיינה בהווי יהודי. בשכונה היו שלושה גנים, בית ספר אחד, חנות אחת ובית כנסת עם חצר גדולה. בחצר בית הכנסת הייתה משחטה. בחצר האחורית של בית הכנסת היה מקווה טהרה לנשים. סבתא של סבתא הייתה הבלנית באותו מקווה.

בשכונה היו סגנונות שונים של בתים. סבתא שלי גרה בבית עם חצר משותפת לשבעה בתים. הבתים היו צמודים אחד ליד השני. מסביב לבתים הייתה גדר ששמרה על הבתים. בבית הוריה היו שני חדרי שינה, מטבח ומרפסת. בכניסה לחצר היה חדר שירותים וברז משותף לכל השכנים. בשכונה היה בית מרחץ מרכזי לתושבי השכונה.

סבתא מתגעגעת לאפית המצות לפסח שנעשו בעבודת יד. את המצות הנשים היו מכינות בעצמן, באווירה קהילתית ומשפחתית לכבוד חג הפסח. בחצר בית הכנסת גדלו ענבים, ואבא של סבתא היה מכין מהענבים יין לקידוש. הייתה לו רשימה של אנשים שעבורם הוא היה צריך להכין להם יין. את היין הם הכינו בעצמם בבית, משום שיין שנמכר בחנות  של נוכרי נחשב ליין נסך על פי ההלכה.

שבת וחג

המאכלים שבדרך כלל היו אוכלים בשבת הם: ממולאים, דגים, עופות, חמין בסוגים שונים, המאכלים שסבתא תמיד מכינה באחש (אורז עם בשר והמון ירק), דגים מטוגנים. כל הנכדים היו מתאספים בשבת אצל סבתא. לסעודת מלווה מלכה במוצאי שבת סבתא של אימא הייתה מכינה קציצות מיוחדות.

פורים-  בגן הם היו מתחפשים בחג המולד ולא בחג פורים. כשסבא וסבתא היו חוזרים מבית הכנסת, הם היו עושים סעודת פורים עם קידוש ומאכלים, שאנחנו נוהגים לאכול בפורים עד היום. כמו דושפרה וסמוסה (בצקים ממולאים בבשר). את משלוחי המנות היו מכינים ממאפים מיוחדים שאפו במיוחד לחג הפורים. סבתא מתגעגעת לחוויה של הכנת המאפים המשותפת של כל המשפחה והשכנות יחד, מאפים מיוחדים לחג הפורים.

פורים וחג המולד בגן הילדים

פסח – בחוץ לארץ הם היו חוגגים במשך שני לילות את ליל הסדר. הם היו הולכים לאח של סבא של סבתא ומתאספים כולם יחד לליל הסדר. כל המשפחה הייתה מתיישבת על שמיכות ומזרנים שהיו נפרסים על הרצפה סביב שולחנות נמוכים, כדי שיהיה נוח לאכול ולשתות בהסבה. בלילה הראשון הם חגגו אצל סבא אחד ובלילה השני אצל הסבא השני. הנכדים היו משחקים בביצים קשות ומי שמנצח לוקח את כל הביצים שהוא שבר.  הם היו מכשירים גם את הירקות והפרות לכבוד החג.

העלייה של סבתא לארץ

סבתא עלתה לארץ מאוזבקיסטן בשנת 1993, כשהייתה בת 29. סבתא עלתה לארץ בגלל שהיו שם התנכלויות ופיגועים נגד היהודים שגרו שם. סבתא עלתה עם שני ילדים (אימא שלי ודוד שלי). ההורים שלה נשארו בחוץ לארץ, כי הקהילה היהודית ביקשה שאבא של סבתא יישאר איתם. אביה היה ראש הקהילה היהודית, והקהילה לא רצתה להישאר שם לבד.

מיד לאחר העלייה סבתא שלי גרה בתל אביב אצל דודה שלה. היה לה קשה מאוד עם השפה החדשה, אנשים חדשים ומקום חדש. אחר כך סבתא שלי קיבלה הצעה דרך משרד הקליטה והסוכנות היהודית לעבור לגור באופקים בדירת עמיגור.

עיסוקים

המקצוע הראשון של סבתא – תופרת. אימא של סבתא שלי הייתה רואה חשבון במפעל ייצור ותפירה של מצעים. סבתא אהבה לעבוד במפעל, לא היה מבחר מקצועות לנשים, לכן סבתא הייתה במפעל. אחרי כמה שנים סבתא עבדה בניקיון בבית ספר.

בארץ, אחרי העלייה, סבתא עבדה במפעל תפירה לבגדי ג'ינס בתל אביב. לפני כמה שנים, סבתא התחילה לעבוד כטבחית במטבח בישיבת תפרח שבנגב. היא הייתה מבשלת אוכל לתלמידי הישיבה לימות החול וכן לשבת קודש. לאחרונה סבתא עובדת בניקיון במשתלת שורשים.

חפצים מיוחדים בבית של סבתא

שונה – חפץ בצורת מסרק, מיועד לחריצת הלחם בית לפני האפייה כדי שיהיה נוח לבצוע את הלחם.

צ'ובה- מעיין מערוך שאיתו מרדדים את הלחם.

פאראק – נראה כמו חותמת עם ידית, מגיע בגדלים וצורות שונות (כוכב, מגן דוד, עיגול).

את החפצים סבתא קיבלה מאימא שלה לפני כ-35 שנה. היא משתמשת בכלים האלה גם היום.

דוגמאות למאפים מיוחדים של סבתא

שירמולי – לחם קטן, מכינים אותו מקמח חומוס לכבוד אירוסין. אוכלים אותו עם קצפת שקדים וממתקים. רביעיית לחמים, ארבעה בכל צד, עם צלחת גבינה נקרא בשם: שירמולי.

והלחמים עם הקערה הגדולה והיין נקרא: קולצ׳ה. (קולצ'ה הוא לחם פורים, אם מכינים אותו עם קצח – מלוח. אם מכינים עם פרג – מתוק)

סבתא במסגרת התכנית 

הזוית האישית

הנכדה חגית: נהניתי מאוד מתהליך הכתיבה על סבתא. התחלתי אותו בכיתה, והמשכתי לראיין אותה בשיחת טלפון. מספר פעמים הגעתי אליה הביתה, כדי לראיין אותה. תוך כדי התהליך, היה לנו מפגש כיתתי עם הסבתות והתרגשתי במיוחד! גם אימא שלי הגיעה למפגש הזה. במפגש סבתא דיברה לפני כולן על המקום בו גדלה, ועל החפצים העתיקים של אפיית הלחם, שעד היום היא משתמשת בהם כפי שקראתם בסיפור. המפגש נתן לי דחיפה להיפגש עם סבתא עוד ועוד ולכתוב יותר פרטים. למדתי מסבתא הרבה, החכמתי ונהניתי מכל רגע לצידה.