מאגר סיפורי מורשת

שמי אטל בוקסבאום פופר, תאריך הלידה שלי הוא 5.5.1948, נולדתי במקסיקו.

שם המשפחה האמיתי של אבא שלי היה לינדנמן (ולא בוקסבאום). אבא שלי השתמש בשם זה כדי שיוכל להיכנס למקסיקו מאירופה. באותה תקופה, איפשרו רק למי שיש לו קרובי משפחה במקסיקו להיכנס למדינה. לאבא שלי היו דודים (מהצד של אימא שלו) בשם בוקסבאום, וכך הוא הצליח להכנס למקסיקו. לאבא שלי קראו מיכאל והוא הגיע למקסיקו בגיל 18 מפולין מאיזור גליציה. הוא השאיר בפולין הורים ואח שהוא כבר לא ראה יותר לעולם כי הגרמנים הרגו אותם. זה היה לו מאד מאד קשה ובמשך כל חייו הוא לא היה מוכן לדבר על הנושא. לכן אני לא יודעת הרבה על החיים שלו לפני שהגיע למקסיקו.

נולדתי כמה ימים לפני הקמת מדינת ישראל. אמי, באשה-ברטה, סיפרה כי לא ידעו שמחה כזאת הרבה מאד זמן.

בילדותי

גדלתי ולמדתי במקסיקו בקהילה היהודית שהייתה מאד מגובשת. למדתי ביידיש וכל חבריי היו יהודים. בביתי עבדה אישה אינדיאנית בשם צ'אבלה. היא הייתה המטפלת שלי מגיל 5 ומאוד אהבתי אותה. נסעתי כל יום לבית הספר באוטובוס במשך כמעט שעה, כי גרתי במקסיקו סיטי, עיר מאוד גדולה. במקסיקו מדברים בספרדית וזו השפה שדיברנו בבית. אהבתי לשחק עם החברים, לנסוע באופניים ובסקטים, לרוץ, לשיר ולרקוד ברחוב שליד הבית (אז עדיין זה לא היה מסוכן). אהבתי מאד לשחק עם בובות. אחרי התיכון למדתי חינוך באוניברסיטה במקסיקו. מאד אהבתי את האווירה, הלימודים היו מעניינים ורכשתי חברים חדשים.

אני זוכרת את אהבתי הרבה לילדים. כשעלינו לארץ ישראל לקיבוץ, עברתי עם תינוקות וילדים. בהמשך ניהלתי את מערכת החינוך של הקיבוץ. החינוך בקיבוץ הוא מיוחד וטוב. החשיבה הייתה ללמד את הילדים דרך חוויות, טיולים ותהליכים.

את בעלי מקס פופר הכרתי במקסיקו. הוא גם היה מהקהילה היהודית. הוא מבוגר ממני בעשר שנים ותמיד היה מאד ציוני, הוא היה במשך כל השנים במקסיקו בתנועת הנוער "השומר הצעיר" וחלם לעלות לארץ ישראל ולחיות בקיבוץ. המקצוע שלו היה אופטומטריסט, אבל כשהגענו לישראל הוא רצה לעבוד בחקלאות. בהמשך הוא חזר למקצוע שלו. הוא עבד במשך הרבה שנים בבית חולים איכילוב והתמחה בעזרה לאנשים לקויי ראייה.

יש לנו שלושה ילדים ושישה נכדים. אנחנו גרים בקיבוץ געש. אני מאד אוהבת את החיים בקיבוץ, את המקום היפה והפתוח, את החופש שיש לילדים ואת הקרבה לים.

מסר לדור הצעיר – אנחנו צריכים להיות גאים שיש לנו את ארץ ישראל, מקום שבו כל היהודים מכל העולם יכולים להרגיש בו בטוחים. שיש לנו צבא חזק וביטחון שאף פעם לא יקרה לנו מה שקרה בשואה.

מסר נוסף – אם עוסקים במה שאוהבים ועושים את זה מכל הלב, הדברים יוצאים יותר טוב, נהנים ומשיגים את מה שרוצים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר בגין בנתניה, התשפ"ב, 2022, בהנחיית המורה המובילה מיכל רצון.