מאגר סיפורי מורשת

השם הרשמי שלי הוא עמירם. אין לי שם שני אבל יש לי כינוי: רמי .

נולדתי בחיפה בשנת – 1945. אמא שלי הייתה עקרת בית, ואבי עבד בעבודות מזדמנות כגון: שומר בבית קירור, דוור בדואר ישראל, קופאי בסופר גז, ומרכזן בטכסי כרמל.

בילדותי אהבתי לעשות מעשי קונדס. באחד המקרים המצחיקים עשיתי פצצת עשן. לקחתי פילם (של תמונות) , גלגלתי בתוך נייר עיתון, משכתי את החלק הפנימי ונוצר גליל. קיפלתי צד אחד והחזקתי בכף ידי. את הקצה השני הדלקתי. לאחר כחמש עשרה שניות התחיל לצאת עשן סמיך שמילא את כל הצומת שבה הפעלתי את פצצת העשן . לא היה ניתן לראות דבר, עד שנגמר האירוע.

לא רחוק מהבית שלי היה עץ גדול, שהחברים ואני קשרנו אליו חבל וקראנו לו "טרזן". יום אחד ירדתי מה"טרזן" מהר מידי ונחתי על אבן במרכז כף הרגל. זחלתי הביתה על רגל אחת, בעזרת שתי ידיים. עשו לי צילום ואמרו לי שזאת  היתה רק מכה חזקה. לא האמנתי להם כי זה הרגיש חמור יותר. ארבעה ימים שכבתי במיטה, ללא יכולת לזוז ואז זה עבר.

בתור ילד, כאשר רציתי להתייעץ עם מבוגר, הייתי פונה יותר לאבי , משום שהיה לו יותר ניסיון חיים והרבה ידע בתחומים רבים , למשל : היסטוריה, גיאוגרפיה ואנגלית. למדתי ממנו הרבה בכל מה שקשור להישרדות .

התגייסתי בנובמבר 1963, ולאחר כשבועיים הציעו לי לדחות את השירות, וללמוד תחילה בבית הספר הטכני של חיל האוויר, ולהתגייס רק בסוף הלימודים. בסיום הלימודים התגייסתי לשירות צבאי בחיל האוויר, בתפקיד של מכונאי מטוסים. עבדתי על מטוס שנקרא "ווטור" משנת 1965 עד 1967 (כשנגמרה מלחמת ששת הימים).

במהלך השירות היתה לי תחושה של סיפוק רב, בעיקר במלחמת ששת הימים. בתפקידי כמכונאי אישרתי לטייס להמריא לטיסה, כאשר נורית אזהרה של נעילת הגלגלים פועלת, למרות שאסור לו להמריא במצב כזה. אישרתי לו שהגלגלים בסדר ושהבעיה היא רק בנורית עצמה. הוא סמך עלי וככה הוא יצא לקרב.

בתום השירות הצבאי, התחלתי לעבוד במפעל להרכבת רכבים בנצרת. עבדתי שם תשעה חודשים. העבודה השניה שלי היתה במפעל "סולתם", שעוסק בעבודת מתכת. עבדתי שם ארבעים שנה ככרסם ועובד על מחרטה.

העבודה השלישית שלי היתה, שרת בבתי ספר יסודיים בעיר נשר. עבדתי שם שלוש שנים.

בזמני הפנוי אני מאוד אוהב לצפות בסרטים ובסדרות בטלוויזיה, לפתור תשחצים וחידות ולעזור כמובן למשפחה.

חברי הטוב ביותר מילדות ועד היום (2023) הוא אברהם (אבי) סגל. אהבתי לשחק איתו משחקי חברה מחוץ לבית כגון: כדורגל, תופסת, מחבואים, כדורגל ומחניים. נכון להיום אנחנו נפגשים רק באירועים משותפים, בעיקר בגלל המרחק ביננו.

הזווית האישית

סבא רמי: שמחתי שהנכד שלי התעניין בעבר שלי, והרגשתי שנהיינו קרובים יותר.

זיו הנכד: אני חושב שהקשר הרב דורי היה מאוד חשוב, כי הוא גרם לי ולסבא שלי להיות קרובים יותר. למדתי המון דברים שלא ידעתי על סבא שלי, ומסתבר שגם אבא שלי לא ידע חלק ממה שסבא סיפר לנו.