מאגר סיפורי מורשת

משפחת אוסטר

ממלחמה לתקומה

משפחת אוסטר – סיפור הישרדות

שמי אברהם אוסטר, נולדתי בשנת 1943 ברוסיה. עלינו לארץ בשנת  1949.

אבי יעקב אוסטר היה נשוי לפריידה ונולדו להם שלשה ילדים: סלו הבכור, היינה וקרול. פריידה נפטרה ממחלה ואבא יעקב, שהיה כמו כולם דתי, היה מחויב להתחתן עם אחות הנפטרת או קרובת משפחה אחרת ולכן התחתן עם פייגה (צפורה), בת דודתו, אחת משלש האחיות לבית גלבר (שרה ומירצ'ה).

אמא ואחיותיה

אתה הולידו יחד עוד חמישה ילדים: הדסה, הרצל, שמעון, אני אברהם וחנה הקטנה, שנולדה כבר בארץ. ההורים גרו בעיירה גדולה סטניסלבוב שבאזור גליציה, בפולין, שחיו בה 30,000 תושבים יהודים דתיים. אבי שימש כחזן בבית הכנסת ולפרנסתו ייצר סבון בבית. אבא הצטרף למפלגה הקומוניסטית, שלא הייתה חוקית בפולין, במטרה להגן על משפחתו. במסגרת פעילותו במפלגה הוא נשלח לעיירות שונות בפולין ולהולנד לצרכי תעמולה.

באחד המקרים בפולין, כשרדפו אחריו, הוא נכנס לאחת המשפחות שהכיר וזרק את כל ניירות התעמולה לשירותים מאולתרים וכך ניצל. פעם שנייה בהולנד, אבא נשלח לבריסל להפריע לנאום של היטלר, הוא נתפס ונאסר לשלושה חודשים. בשל האיסור לחבר מפלגה למכור או להרוויח כסף באופן פרטי נאלץ אבא למסור לירקן מהרחוב את הסבון שיצר כדי שימכור אותו, חלק מהתמורה לקח לעצמו ואת השאר העביר לאבא.

בשנת 1939 פלשו הרוסים והשתלטו על אזור גליציה שבו גרנו ולכן הפכנו להיות נתיני רוסיה. האח הבכור סלו שהיה בן 17 גויס לצבא הרוסי ומאז לא שמענו עליו כלום.

ביוני 1941 (מבצע ברברוסה) הגרמנים פלשו לפולין וכשנשמעו הדי הפיצוצים, החליט אבי שכדאי שנברח לאזור רוסיה. הוא ניסה לשכנע את שאר בני המשפחה המורחבת שגרה בשכנות באותה חצר משותפת לברוח גם, אבל הם לא הסכימו בטענה שלא יקרה כלום. הבריחה לכיוון רוסיה הייתה ברכבת מסע, בקרון להובלת בקר. הרכבת נסעה לכיוון הוולגה לכפר שנקרא מלינובקה (מלינה ברוסית – פטל). הנסיעה ברכבת נמשכה מספר שבועות ונאלצו לבצע עצירות רבות היות והגרמנים הפגיזו את פסי הרכבת והיה צורך לחכות עד שיתוקנו. בתחנות היו יורדים מהרכבת להחליף כסף, זהב ותכשיטים תמורת מזון מוכן שמכרו הרוסים. במלינובקה קיבלנו מהמפלגה הקומוניסטית (שאבא היה חבר בה) בית של דיירים שהוגלו לסיביר. הדיירים הקודמים היו כנראה בעלי אמצעים, ההורים מצאו בבית דלת שהובילה למרתף מלא בתפוחי אדמה שעזרו לנו לשרוד את החורף. בתקופה זו אכלנו כל הזמן תפוחי אדמה, בחלק מהם עשתה אמא גומה בה הכניסה שומן וחתיכה מבגד כדי לעשות ממנו נר. 

בספטמבר-אוקטובר 1941 הרוסים החליטו לשלוח מזרחה את הבקר, כדי להציל מה שאפשר. דבר זה היווה נס והציל את המשפחה. עד אותה תקופה לאבא לא הייתה עבודה וכעת בזכות הבקר הרב הוא הפך לשוחט, שנדרש כדי להעביר את הבשר לצבא. אבא הצליח לקחת חלקי בשר לטובת המשפחה וכך היה לנו גם בשר וגם תפוחי אדמה. לא בוצע סחר במזון, מחשש להיתפס ולהישלח לכלא.

הגרמנים התקדמו במהירות וההורים החליטו להמשיך לברוח. אבא פנה למפלגה לעזרה, וקיבל שתי עגלות ו-4 שוורים. למסע זה הצטרפה השכנה עם בתה, בעגלה שלהם הצטרפו גם שלשת האחים הגדולים שלי,קלמן היינה והדסה. הרצל ושמעון נסעו בעגלה שלנו עם ההורים. בדרך עצרנו בכפרים שבדרך, באחד מהם, בכפר קמישין, נכנסנו למרכז המפלגה וקיבלנו מהם צידה לדרך. ואישור מעבר להמשך הדרך, שבלעדיו אי אפשר היה לעבור מאזור לאזור.

המסע הזה בעגלות נמשך כחודשיים בדרכים לא דרכים, בבוץ טובעני של חורף, ללא אפשרות להדליק אש. בדרך אספנו שורשים מהאדמה, קליפות שמצאנו לאכילה ודברים שביקשנו מהכפריים המקומיים, ורבים מהם סירבו וסילקו אותנו.

הגענו לתחנת רכבת ליד שקלוב, שם חיכו עשרות אלפי אנשים לעלות לרכבת לכיוון מזרח. אבא רצה לעלות לרכבת ואמא התעקשה להמשיך עם השוורים, מה שהציל אותנו, היות ואלפי אנשים נהרגו מהפצצות של הגרמנים על תחנת הרכבת. לאחר כחודשיים הגענו לבוזולוק שבהרי אורל, שם נולדתי בשנת 1942.

בבוזולוק קיבלנו דירה של חדר שלא הספיקה להורים ושישה ילדים, אבא החליט להעביר את שני הגדולים, הרצל והדסה, לחבר יהודי אשר ניהל בית יתומים של יהודי פולין בבוזולוק. האחים הגדולים חשו בהקלה היות והיה גם מקום לישון וגם מזון (לא רב). דבר זה הקל גם על המשפחה כדי שיוכלו לחיות בפחות דוחק.

לאחר מכן קיבלנו שוב אישור נוסף למעבר מבוזולוק למאיק רבולוציה (שם התחילה המהפכה הרוסית). כשעזבנו את מאיק רבולוציה, שמענו וראינו מטוסים גרמנים שהפציצו את העיר, ולמעשה ניצלנו כשעזבנו בזמן.

אחרי יומיים של נסיעה בעגלה, הגענו לעיר נוספת, שקלוב. גם שם קיבלנו אישורים להמשך הדרך. בשקלוב נשלח אחי הגדול קרול ללמוד בפנימייה והאח התאום שלו נעלם, השכנים סיפרו לאבא שחיילים במדים תפסו אותו והכניסו אותו למשאית, ומאז נעלמו עקבותיו.

בשנת 1945, בגמר המלחמה, הגענו לעיירה בשם ברסלב, שם נתנה לנו המפלגה לגור במבנה ששימש בעבר לרפת. עם סיום המלחמה שלחו אותנו לפולין ברכבת דחוסה, בה נסענו במשך שבועיים עד שהגענו לעיר בשם בשדידה, קיבלנו דירה של קצין נאצי (שגורש לסיביר), שהייתה מסודרת כולל בגדים, אבל האנטישמיות נמשכה ולכן נאלצנו לברוח לצ'כוסלובקיה. שם ביקשו מהיהודים לשרוף את התעודות והנפיקו תעודות של נוצרים, כדי לעלות לארץ, היות והאנגלים לא אפשרו עליה של יהודים לארץ. משם המשכנו לאוסטריה יחד עם עוד יהודים רבים. משם הועברנו למחנה פליטים בשם הליין ליד זלצבורג באוסטריה.

הליין היה מחנה פליטים ענק, מגודר מסביב בבולי עץ ענקיים, עם כמה פתחים שפנו לכיוון העיר. המחנה היה מוכן מראש עם צריפים ארוכים עם המון חדרים. בכל חדר אוכלסה משפחה.

 אבא יעקב חזן בבית הכנסת באוסטריה

אחד הצריפים שימש כבית כנסת, שם אבא היה החזן והרב של המחנה, חיתן הרבה זוגות והיה הדמות הדתית המרכזית במחנה.

בזמן המלחמה אי אפשר היה לערוך ברית מילה. במחנה בהליין מצאו את ההזדמנות ועשו לכמה ילדים ברית מילה, לפני העליה לארץ. אחד מהם הייתי אני, כשהייתי כבר בן 6. לא ידעתי מה הולך להיות, קפצתי על השולחן והרגשתי דקירה. אבא שלי אמר לי… שדבורה עקצה אותי.   

תמונות שלי ממחנה הליין 

למחנה זה הגיעו נציגים מהג'וינט, אנשים שלימדו אותנו עברית וטיפלו בכל אלה שהגיעו מהמחנות ושכנעו את היהודים לעלות לארץ. זה היה מחנה מעבר לקראת נסיעה אל קנדה, ארה"ב או ישראל. עד שהגיעה אליו משלחת מהארץ, גם מהסוכנות, כדי לשכנע את היהודים לבחור לעלות לישראל, וגם אנשים שחיפשו קרובי משפחה.

אחד מהם היה דניאל אוסטר, קרוב משפחה שעלה לארץ בשנת 1914 כבחור ציוני צעיר, למד משפטים באוסטריה וחזר לארץ והיה פעיל במפלגת הציונים הכלליים, פתח משרד עו"ד גדול בירושלים. לימים נבחר לחבר במועצת העם, חתם על מגילת העצמאות שני בתור אחרי בן גוריון.

דניאל אוסטר ראש עיריית ירושלים בסוף תקופת המנדט  

בהמשך הפך לראש העיר הראשון של ירושלים ושימש כראש העיר 4 פעמים. היום נמצא בירושלים, ליד קרית הממשלה, גן על שמו, "גן דניאל אוסטר".

העשרה

גן דניאל: "גן דניאל או גן העיר הוא גן המצוי בחלקו המזרחי של מתחם קריית עיריית ירושלים, דרומית לכיכר ספרא שבירושלים. הגן, יחד עם מבואת הדקלים מפריד בין בנייני העירייה (למעט בניין עיריית ירושלים ההיסטורי) לבין רחוב יפו. הגן הוקם בשנת 1891 על שטח שהיה בבעלות עיריית ירושלים באותה עת, ונחנך רשמית בשנת 1892. לאחר הקמתו שימש הגן כמגרש מסדרים, ונועד להיות כיכר עירונית בסגנון אירופאי."

דניאל אוסטר: "דניאל אוסטר (7 במאי 1893 – 15 בינואר 1963) היה ראש עיריית ירושלים בסוף תקופת המנדט (וקודם לכן סגנו וממלא מקומו של ראש העירייה הערבי, חוסיין אל-ח'אלידי). חבר מועצת העם מטעם מפלגת הציונים הכלליים. מחותמי מגילת העצמאות. ראש העירייה הראשון של ירושלים במדינת ישראל עד 1950. אוסטר היה ראש העיר בשלוש תקופות לא רצופות (1937–1938, 1944–1945, 1949–1950)

תשע"ה 2015