מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל ברגמן, השנה אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי, משה קנלר, ממנו שמעתי על ימי ילדותו ויחד העלנו את סיפורו: "ממיעוט רדוף להגנה על המולדת".

סבא משה קנלר מספר:

שמי משה קנלר, נולדתי בשנת 1947 בפוקניג – מחנה עקורים. הוריי מלכה מיקובסקי ואברהם קנלר נולדו בפולין. אמי גרה עם משפחתה בכפר לוחוב באזור לובלין. אבי נולד בעיר ריישא כ-14 ק"מ מלנצוט שבגלציה.

אבי התייתם בגיל ארבע, הוא אומץ ע"י קרובי משפחה וגדל בביתם. אמי ומשפחתה נמלטו מפולין הכבושה הגיעו לסיביר וגרו במחנה עבודה "נישניצוב". הגברים במחנה עבדו בכריתת עצים והעמסתם על מזחלות הרתומות לסוסים והנשים הובילו את המזחלות למקום ריכוז ליד הנהר. במחנה התנאים היו קשים: הם התגוררו בבקתות ועבדו מבוקר עד ערב. בחורף הכול היה קפוא והטמפרטורה הגיעה עד למינוס 40 מעלות.

באותה עת, אמי ואחותה נשפטו לשנתיים מאסר בגין גניבת תפוחי אדמה מקולחוז (משק שיתופי של הכפר). בכלא, אמי עבדה במטבח, המזון היה מצומצם ואחיותיה הבריחו להן מעט מזון. לאחר המלחמה הוריי הגיעו, כל אחד בנפרד, למחנה העקורים ושם נפגשו, התחתנו וילדו אותי. נולדתי בשנת 1947 בפוקינג, בגרמניה, מחנה עקורים ליד מינכן.

הורי מלכה ואברהם ז"ל

בתמונה בילדותי עם הורי

מחנה העקורים

מחנות העקורים הוקמו לאחר השואה, בתום מלחמת העולם השנייה ופעלו בין השנים 1956-1945. את המחנות הקימו בעלות הברית, במקומות בהם שלטו בגרמניה. התגוררו בהם כל העקורים שהגרמנים לקחו בשבי מכל המדינות. כ-11 מיליון עקורים, מהם היו כרבע מיליון איש, יהודים ניצולי השואה, רובם ממזרח אירופה.

מחנה העקורים בו נולדתי, הוקם ע"י הג'וינט וקלט פליטים שניצלו. אבי היה פעיל בתנועה השומר הצעיר במחנה וסייע לארגון הג'וינט בתיאום וארגון היהודים בתהליך העלייה לארץ. שהינו במחנה זה כשנתיים ובשנת 1948 הגענו לחיפה, דרך צרפת באנייה "נגבה".

החיים בישראל לאחר העלייה

מנמל חיפה הועברנו למחנה עולים בחדרה. לאחר שהות קצרה במחנה עברנו לצפת, ונכנסנו לבתים נטושים של ערבים שברחו והשאירו את כל רכושם. בצפת החיים היו קשים הוריי הקימו משק של בעלי חיים: פרות, עיזים ותרנגולות. לפרנסתם – אמי עברה בין הבתים ומכרה חלב ואבי ניסה להשיג עבודה כפועל בסולל בונה, ואם יתמזל מזלו הוא זכה לקבל יום עבודה בסלילת כבישי הצפון. אני לא הרגשתי באותה עת במחסור, אני ואחי חיים, עזרנו לאמא לטפל במשק ושיחקנו עם בעלי החיים. למדתי בצפת עד כיתה ב'.

 אני ואחי חיים בילדותנו

בשנת 1955 עברנו להתגורר ביפו העתיקה, שהייתה עיר מעורבת ערבים ויהודים ויחסי השכנות ביננו היו טובים. בתור ילדים היינו משחקים כדורגל ובימי שבת היינו הולכים לצפות בסרטים ללא קול בבית הספר הצרפתי. ביפו למדתי בביה"ס "שבי ציון" והייתי פעיל בצופי ים. זו הייתה תקופה שזכורה לי לטובה.

שירות הצבאי – צנחנים

בשנת 1961 עברנו לגור בחולון ושם למדתי בית הספר המקצועי "אורט" במגמת חשמל. עם סיום לימודיי התגייסתי לצה"ל. רציתי לתרום ולעבוד בשירותי הצבאי על פי כישוריי ובהתאם ללימודיי החשמל, אך מאחר והציעו לי שירות קרבי, ביקשתי להתנדב לצנחנים. הוצבתי בגדוד 202 בפיקוד אמנון ליפקין, אשר ברבות השנים מונה לרמטכ"ל. האימונים היו קשים ומאתגרים, ובמהלכם עברתי קורס צניחה ולאחריו קורס מ"כים.

לאורך כל השירות הצבאי וגם בשירות המילואים, השתתפתי בפעילות מבצעית בעזה בתעלה ובבקעת הירדן במרדפים ומארבים כנגד פעילות טרור. במלחמת יום כיפור נלחמתי ברמת הגולן בכיבוש תל שמס והחרמון הסורי ונשארנו בפעילות מבצעית ברמת הגולן חצי שנה רצוף. הרגשתי חובה וגאווה לשרת את המולדת, במיוחד לאור ההיסטוריה והמעברים הרבים שחוותה משפחתי בכלל והעם היהודי בפרט, כדי שלא נחזור להיות ללא מדינה.

השירות היה משמעותי מאוד עבורי, ויצרתי שם חברויות עומק אשר מחזיקות עד היום. אנחנו נפגשים, נזכרים בסיפורי המורשת, מבקרים את משפחות חברינו שנפלו בקרב ואך מטיילים מידי פעם. השנה שעברה אף שחזרנו את המסע הכומתה המשותף, יחד עם חיילי הסדיר של אותה הפלוגה.

 בשירות הצבאי עם חבריי

עם שחרורי התחלתי לעבוד כאזרח עובד צה"ל ועסקתי בשיקום ופיתוח ציוד אלקטרוני. בשנת 2009 פרשתי לגמלאות.

מקימים משפחה לתפארת

בשנת 1971 נישאתי ליונה בת לברוניה ולוטק נחשון ניצולי שואה שעלו ארצה מפולין. עברנו להתגורר בבת ים והקמנו משפחה לתפארת. נולדו לנו שני ילדים: יניב ומיכל מהם יש לנו ארבעה נכדים.

מאז פרישתי אני מטייל בארץ ובעולם ועוסק בצילום טבע נוף ודמויות בארצות שבהם אני מבקר. כמו כן  התנדבתי במשטרת התנועה עד גיל 72 הגיל המקסימלי להתנדבות ובזמן החופשי אני סבא במשרה מלאה.

הזוית האישית

יובל הנכד: למדתי על קורות החיים של סבא שלי והמשפחה, הרגשתי שאני מכיר אותו יותר ומרגיש קרוב יותר. הסיפור האישי של סבא הוא חלק מההיסטוריה שלנו. היה לי מעניין מאוד לשמוע את הסיפור של סבא, סיפור שלא הכרתי. אני אוהב היסטוריה וסיפורי מורשת קרב וסבא חיבר עבורי את שניהם וסיפר על כך בהתרגשות ובגאווה רבה. יש לנו קשר טוב, אנחנו מבלים הרבה יחד, אך באמצעות התוכנית ודרך הסיפורים התקרבנו יותר. אני מאחל לו בריאות ונחת, שיספיק לטייל ולעשות את כל מה שהוא חולם עליו, ואני מקווה שאני אזכה להמשיך ולטייל עימו יחד עוד שנים רבות.

סבא משה: שמחתי להיות חלק מהתכנית הקשר הרב דורי לחקור ולספר את סיפור המשפחה שלי. במהלך בפרוייקט נפגשתי עם אחי ויחד העלינו זכרונות וסיפורים שלא ידעתי על הורי. יובל מתעניין מאד בשירותי הצבאי ואוהב לשמוע סיפורי מורשת קרב ולבקר באתרים. המפגשים והתוכנית היו חוויה מרגשת עבורי שתרמה לחיזוק הקשר ביננו.

המסר לדור הצעיר להאמין בעצמך, יש לך כוחות להגשים את כל החלומות ודע שתמיד יש מאחוריך משפחה אוהבת ותומכת!