מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב אבני, נולדתי בתאריך 15.5.1950 בחיפה. אח שני אחרי אחותי הבכורה רבקה. אימי בלנקה ואבי שלמה היו ניצולי שואה מטרנסילבניה, ורוב משפחתם נספתה בשואה. נקראתי על שם סבי יעקב, ושיניתי את שם משפחתי אנגלשטיין אחרי שנישאתי, לאבני. ויתרתי על המלאך והשארתי רק את האבן.

כל ילדותי גדלתי בחיפה, חוץ משנה אחת שבה גרנו בקיבוץ בארות יצחק. עד גיל עשר אני, אחותי והורי, גרנו בבית ערבי שהיה רכוש נטוש מהמלחמה. הבית שונה ממה שמקובל היום.  היו בו חדרים גדולים ותקרה גבוהה מאוד, ומרפסת שהשקיפה אל הים. הרבה פעמים הייתי יושב במרפסת ומשקיף אל הים. את כל לימודי בבית הספר עשיתי בבית ספר "יבנה" (ביסודי וגם בתיכון), הייתי בסך הכל תלמיד טוב, אבל כמו כולם אהבתי לבלות עם החברים.

כשהייתי בן שבע עשרה, פרצה מלחמת ששת הימים, כל תלמידי התיכון התארגנו, והלכו לעזור לחקלאים במושבים ליד חיפה. החקלאים היו במצוקה, בגלל שגייסו אותם למלחמה, ולא היה מי שיעבוד בשדות, ולכן באנו לעזור להם. המלחמה זכורה לי היטב, בלילות היינו שומרים על האפלה (סוגרים את התריסים), והיינו שמים מול פתחי הבתים שקי חול כדי שהפגזים לא יעיפו רסיסים לבתים. זו היתה תקופה מתוחה מאוד.

תמונת ילדות של סבא

כשהייתי ילד לא היו תחפושות מוכנות בחנויות כמו היום, וההורים היו מכינים את התחפושות בעצמם. למשפחתנו הייתה שכנה שהיו לה שטיחוני צמר מיותרים. אבא שלי (שלמה), היה אדם מוכשר מאוד, והוא תפר לי מהשטיחים, תחפושת של רועה כולל נעליים מעור. כשהגעתי לגן עם התחפושת המיוחדת, גיליתי שיש עוד ילד שהתחפש לרועה וגם הביא איתו כבשה.  הגננת צילמה אותנו ואתם יכולים לראות את המזכרת הזו.

סבא יעקב מחופש לרועה בגן הילדים

סיפורו של חפץ- סרגל חישוב:

זהו סרגל חישוב. קניתי אותו כשהייתי בכיתה ט' כדי לחשב תרגילי חשבון. זה היה המחשבון של פעם. החפץ נשמר כל הזמן בארון בבית ועבר איתי דירות. הוא נמצא ברשותי כחמישים וחמש שנים. הסרגל עשוי מעץ משולב עם מתכת ופלסטיק. אורכו שלושים סנטימטר, רוחבו ארבעה סנטימטרים, וצורתו מלבנית. בחרתי להביא את החפץ הזה, כדי להראות שיש שוני בין התקופה בה אני למדתי חשבון, לבין היום, כשלכל תלמיד יש מחשב בכיתה.

 ממחנה עבודה בקיץ תשכ"ז (1967) לשירות בנח"ל:

בילדותי וגם בתיכון, הייתי חניך בבני עקיבא בשבט נחשון. כחלק מהיותי חניך בבני עקיבא, יצאנו כל החניכים בחופש הגדול, למחנה עבודה בטירת צבי. במחנה העבודה עבדתי בעיקר במסיק זיתים, העבודה כללה קטיף זיתים ומיונם. במחנה העבודה גם עבדנו, וגם בילינו בבריכה, והשתתפנו בפעילויות מהנות אחרות שהיו בקיבוץ. בתמונה בראש הדף, ניתן לראות אותי עובד במסיק זיתים, בטירת צבי, כחלק ממחנה העבודה. אחרי התיכון הלכתי לגרעין נחשון בנח"ל שהיה בקיבוץ שלוחות. שם עבדתי בלול. שנה אח"כ הגיעו לשלוחות גם גרעין נח"ל 'להגשמה' בו שירתה חיה בן נתן, וכך הכרתי את בת זוגתי עד היום – סבתא של חננאל. הגרעין של סבתא חיה, שירת בהיאחזות משואה, ואבטח את הגבולות, ואילו גרעין הנח"ל שלי היה בסיירת פראן ושמר על הגבולות.

עיסוקם של סבא וסבתא כיום:

כיום אני וסבתא חיה, גמלאים, אחרי שעבדנו שנים רבות: סבתא עבדה במשרד עורכי דין, ואני עבדתי במחלקת המחשוב של האוניברסיטה הפתוחה. אנחנו עסוקים כל הזמן  בחוגים, וטיולים ברחבי הארץ או בחו"ל.

אני מתנדב ב"ידיד לחינוך" ארגון שמגיש עזרה לתלמידים בבתי ספר, וסיוע בתפעול מערכת המחשוב של הארגון, כדי לנהל את ההתנדבויות של הפנסיונרים, בהתאם למגורים ולפריסה של בתי הספר. סבתא חיה מציירת בחוג לציור פעם בשבוע. אנחנו אוהבים מאוד לשיר. אנו חברים בחבורות זמר, וכן משתתפים בערבי שירה, ומפגש חודשי של קבוצה שנפגשת ושרה בבתים. הדבר שהכי אהוב על שנינו הוא המפגש  עם הנכדים, והטיפול בהם.

הזווית האישית

חננאל: היה לי ממש כיף לשמוע את הסיפורים של סבא, ואת כל הדברים שהוא עבר, היה לי מאוד נעים לדבר איתו ואני שמח מאוד שיצא לנו לדבר הרבה ביחד.

סבא יעקב: הקשר הרב דורי הוא פרויקט חשוב ויחד עם זה מאוד כיפי. חשוב כיוון שהנכדים לומדים קצת על העבר של הסבים והסבתות שלהם, וכיפי כי הוא יוצר אינטראקציה בין הנכדים והסבתות והסבים. היה לנו רק חבל שלא יכולנו להשתתף במפגשים בגלל המרחק ממקום מגורינו, ונאלצנו להשתתף רק בזום כשהתאפשר.