מאגר סיפורי מורשת

שמי משה פורמן, נולדתי בשנת 1947, להורים ניצולי שואה, במחנה העקורים פלדפינג בגרמניה.

הורי הכירו ונישאו במחנה העקורים בשנת 1946.

אמי, אסתר נולדה בליטא. בזמן השואה היא  הסתתרה אצל משפחה נוצרית מקומית ולאחר מכן עברה לגטו וילנה ומשם  למחנה ריכוז בפולין ולעבודה במפעל לתעשיית נשק שנקרא "פולטה". היא  שוחררה ע"י האמריקאים ומשם עברה לגרמניה למחנה העקורים.

אבי, נולד ברוסיה הלבנה. למד בחדר ובבית ספר יסודי פולני והמשיך בבית  ספר מקצועי "אורט". במלחמת העולם השנייה, בתקופת השואה ריכז את  יהודי העיירה פוגוסט בגטו. את הגברים לקחו לעבודה עבור הצבא הגרמני.  אחד הקצינים הגרמנים הזהיר אותם שבאים לרצוח אותם. רוב הגברים  הצליחו לברוח ליער ושם אבי התאחד עם משפחתו. לאחר מכן הצטרפו בני  משפחתו הבוגרים מעל גיל 17 לפרטיזנים הרוסיים ביערות בלה רוס. יחד עמם נלחם נגד הגרמנים ולקח חלק בפיצוץ רכבות, פיצוץ גשרים ופגיעה במשתפי פעולה. לקראת סוף המלחמה גוייס לצבא האדום והגיע לברלין. לאחר השחרור מהצבא  הגיע למחנה העקורים "פלדפינג".

ילדותי

עליתי ארצה עם משפחתי, בשנת 1949, כשהייתי בן שנתיים, באניה עצמאות. במשך חצי שנה התגוררנו במעברת  אגרובנק ליד חדרה. משם עברנו לגור בחדרה. גרנו בצריף ללא מים זורמים  וחשמל. לאחר שלוש שנים עברנו לדירה בשיכון בשכונת בית אליעזר בחדרה.

שפת האם שלי עד גיל ארבע הייתה יידיש.

למדתי במחזור ב' של בית הספר היסודי קפלן בחדרה. היה זה בית ספר צומח. היו שתי כיתות א ושתי כיתות ב וכל שנה  נוספו שתי כיתות חדשות, כך עד כיתה ח. בכל כיתה למדו 45 תלמידים. עד כיתה ד' לא היה חשמל בבית הספר. כמו כן למדנו במשמרות של בוקר ואחה"צ, מפני שלא היו מספיק כיתות. אהבתי ללכת לבית הספר בגלל החברים ומשחקי הכדורגל.

בתיכון למדתי בבית הספר תיכון חדרה. בית ספר ותיק שנוסד בשנת 1936. למדתי במגמה הספרותית היסטורית, וסיימתי עם תעודת בגרות. בתיכון אהבתי בעיקר את שיעורי הגדנ"ע והשירות  הלאומי, במסגרת זו עזרנו בעבודה חקלאית לקיבוצים, בקיבוץ נירים.

הייתי חבר בתנועת הנוער העובד והלומד עד סוף התיכון. התחביב העיקרי שלי היה איסוף בולים.

התגייסתי לחיל השריון בתפקיד מפקד טנק ומדריך בבית הספר לשריון. השתתפתי במלחמת ששת הימים בכבוש סיני עד לתעלת סואץ. השתחררתי בשנת 1968. לאחר השחרור, במסגרת שירות המילואים השתתפתי במלחמת ההתשה  ובמלחמת יום הכיפורים, כאיש צוות טנק.

למדתי באוניברסיטת חיפה בפקולטה למדעי החברה. למדתי מדעי המדינה והיסטוריה כללית. באוניברסיטה הכרתי את אשתי טובה.

לאחר נישואי נולדו לנו שלושה ילדים: איילת, אביבית, אורי. ושלושת הנכדים סטאר לילך ודורון.

עבדתי כיועץ השקעות בבנק לאומי.

הבריאות של סבא בילדותו

למרות שגדלתי בתנאים לא קלים, מצבי הבריאותי היה טוב וללא אירועים מיוחדים. בשנת 1957, כשהייתי בן 10 חליתי באבעבועות רוח. בזמני הרבה ילדים חלו  באבעבועות רוח. זו מחלת ילדות שמופיעים בה פצעים ושלפוחיות אדומות על  פני הגוף. זו לא הייתה מחלה קלה. הפצעים גירדו מאד ואסור היה בשום פנים  ואופן לגעת בפצעים. מי שחלה באבעבועות רוח נשאר מחוסן כנגד המחלה למשך כל חייו. כיום, הילדים מקבלים חיסון נגד אבעבועות רוח.

הזוית האישית

תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר היובל באשדוד