מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה רוזנר לבב, נולדתי בשנת 1948 בקפריסין.

הורי היו מעפילים שהגיעו לישראל באונית מדינת היהודים ב-1947 מרומניה, וגורשו ע"י הבריטים למחנה המעצר בקפריסין. מחנות המעצר בקפריסין היו מחנות שהקימה ממשלת בריטניה בקפריסין לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל. המחנות פעלו החל מאוגוסט 1946 ועד נובמבר 1949,

אבי היה חבר בתנועת הנוער הציוני, והביא איתו באוניה שישים ילדים יתומי מלחמה, מרומניה. למחנה הגיעו אבי גרשון ואמי נוצה, ויחד איתם סבא וסבתא שלי. הם שהו במחנה כשנתיים.

נולדתי בלילה גשום ב-17.11.48 בבית החולים בניקוסיה. מבית החולים הביאו אותי לאוהל המשפחה, ושמו אותי בגיגית כביסה, ששימשה כמיטה. הורי היו מאחרוני המפונים מהמחנה, ובפברואר 1949 ארזו אותי בגיגית, ועלו ארצה ישר לקבוצת במאבק, שם חיכו להם חבריהם, ויחד הקימו את קבוצת במאבק כיום – אלוני אבא, שהיה אז קיבוץ (אַלּוֹנֵי אַבָּא הוא מושב שיתופי בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל, כ-5 ק"מ מזרחית לקריית טבעון).

כתינוקת עברתי תקופה מאוד קשה, ממגורים עם ההורים המפנקים, שמו אותי בבית הילדים. המטפלות מספרות שהיה לי קשה, לא רציתי לישון, לא רציתי לאכול, אמא שלי ישבה ליידי ובכתה. היא לא ידעה עברית בה דיברו כולם, והתקשתה להיפרד מהתינוקת שלה. כיום במבט לאחור, אני יודעת עד כמה השפיע המעבר על חיי, ושוב מסיפורי המטפלות, אני יודעת שקשה היה לי להתרגל.

בגיל שלוש וחצי הפכנו למושב שיתופי, וחזרתי לגור עם הורי. אימי סיפרה שישנתי שלושה ימים רצופים, כי פתאום הרגשתי בטוחה.

כל חיי אני גרה באלוני אבא, המקום הוא מקום נפלא. עברתי כאן הרבה חוויות: התחתנתי עם בן המקום, ונולדו לי בו שלושה ילדים, שזכו לגדול עם שני סבים ושתי סבתות סביבם.

כיום אני נהנית מהזכות להיות סבתא לשלושה נכדים, שגרים במושב, ומשתדלת להעניק להם את האהבה ותשומת הלב שזכו בה ילדיי.

הזווית האישית

סבתא חנה: חוויה נפלאה הייתה לי מהעבודה המשותפת עם הנכדה המקסימה שלי. היא תמיד שואלת שאלות על ילדותי וחיי במקום. אני מאחלת לה להמשיך להיות סקרנית, ולשאול שאלות.

נוגה: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא שלי, ואני מאחלת לה שתמשיך לחיות עוד הרבה שנים, תאריך ימים, ותספר לי הרבה סיפורים.